3מדו היא הכתונת. פי' הכתונת הנזכרת בבגדי כהונה שהוא החלוק הסמוך לבשרו כי על בשרו הכתוב אחריו דבק עם המכנסים והכתונת שאלו היה דבק עם המכנסים בלבד היה ראוי להיות ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד על בשרו אלא מדחזר וכתב ילבש ש"מ אתרויהו קאי:4ומה ת"ל מדו שתהא כמדתו. בת"כ פירוש כמדתו של כהן שלא תהא לא ארוכה מגופו ולא קצרה מגופו והיינו למצוה ולא לעכוב' דהא בפרק כל הזבחים בתרא תנו רבנן היו מרושלין מסולקין ועבד עבודתו כשרה ופי' מרושלין ארוכים שנגררים על גבי קרקע מסולקין קצרים שאינן מגיעין עד רגליו ואין טענה על שכתוב מדו ולא מדתו שכבר מצאנו ארוכה מארץ מדה במפיק ה"א שפירושו מדתה כמו עובר בשוק אצל פנה שפירושו פנתה:5על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בנתים. ובת"כ שני ומכנסי בד על בשרו לא רטיה על בשרו דאי הוה ליה מכה לכהן לא הוה משים רטיה על גבי מכתו בזמן הרמת הדשן שלא תהא חוצצת בין בשרו לבגדו:6והרים את הדשן היה חותה מלא המחתה מן המאוכלות הפנימיות. פירוש מן הגחלים הפנימיים של אברי עולה שהיה מפנה הגחלים שנהיו מן העצים אילך ואילך וחותה במחתה מאברי עולה שנתאכלו ונהיו גחלים כדתנן בפרק קמא דמסכת תמיד נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים אילך ואילך וחותה מן המאכלות הפנימיות וירד ותניא בת"כ והרים את הדשן אשר תאכל האש יכול עצים פירוש הדשן שנהיה מן עצי המערכה ת"ל עולה פי' את הדשן אשר תאכל האש את העולה אלמא דשן של עולה היא ולא של עצים אי עולה יכול אברי עולה פירוש קודם שנתאכלו וקורא אותן דשן מפני שכבר נשרפו אף על פי שעדיין לא נתאכלו תלמוד לומר אשר תאכל האש הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות פי' מן הגחלים שבאמצע הדליקה אחר שפנה הגחלים של עצים אילך ואילך בצדי המזבח שהן הגחלים של אברי העולה שנתאכלו ולא היה חותה כל המאוכלות הפנימיות להורידן לארץ אלא מלא המחתה בלבד לקיים מצות הרמה ושאר הדשן היו מקבצין אותו בתפוח שהיה צבור באמצע כדמות תפוח וכשהיה מתרבה היו מוציאין אותו חוץ לשלש מחנות והוא הדשן שנאמר בו והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה שפירושו חוץ לג' מתנות אבל זה שמרים מן המאוכלות ומשימו בעזרה אצל המזבח הוא שנ' בו והרים את הדשן כו' ושמו אצל המזבח ולא היה מרים ממנו בכל יום אלא מלא המחתה בלבד כדאמרינן ביומא בפרק בראשונה בעי רבי אבין תרומת הדשן בכמה מתרומת מעשר ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה ת"ש דתני ר' חנניא נאמר כאן והרים ונאמר להלן והרי' מה להלן בקומצו אף כאן בקומצו ופירש רש"י מתרומת מעשר ילפינן לה דהא והרים כתיב לשון והרמותם ממנו והויא באומד אחד מעשרה מדשן המערכה או מתרומת מדין ילפינן לה דכתיב בה והרמות מכס ליי' אחד מחמש המאות ת"ש דמהרמת קומץ ילפינן לה ולא יפחות מאומד מלא הקומץ ואם רצה להוסיף מוסיף פירוש עד מלא המחתה:7נותנו במזרחו של כבש. כדתנן בפרק קמא דמסכת תמיד נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות וירד הגיע לרצפה הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלש טפחים מקום שנותנין מוראה העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה ובמעילה בפרק דם חטאת מפיק לה לדישון מזבח החיצון שהוא במזרחו של כבש מאצל אצל ג"ש כתיב הכא ושמו אצל המזבח וכתיב במוראו' העוף והשליך אותה אצל המזבח קדמה מה להלן במזרחו של כבש כדפרישית אף כאן במזרחו של כבש ואף בלא ג"ש ממה שכתב במוראת העוף והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן למדנו שמקום הדשן הוא קדמה דהיינו במזרחו של כבש ומפני דרז"ל במסכת מעילה בקר' דאל מקום הדשן אם אינו ענין לדישון מזבח החיצון שהרי אנו למדין אותו מגזרה שוה דאצל אצל תנהו לדישון מזבח הפנימי ומפני שציורו קשה בעיני התלמידים הוצרכתי לצייר אותו % שהמזבח רבוע היה ארכו ל"ב אמה ורחבו ל"ב אמה וכבש נתון בדרומו של מזבח כזה ארכו ל"ב אמה ורחבו י"ו אמה והמקום הפנוי מדרומו של מזבח שהוא במזרח של כבש שהוא העגול הרשום הוא מקום הדשן וכשירד הכהן מראש המזבח עם מלא המחת' דשן ברצפת העזרה ששם רגלי הכבש היה הולך עם המחתה בצד מזרחו של כבש עשר אמות באורך הכבש כנגד המזבח עד שהגיע לעגול הרשום שהוא מקום הדשן ושם הניח את הדשן והיה רחוק מן הכבש לצד מזרחו שלשה טפחים ורחוק מן המזבח לצד דרומו עשרי' אמה בקרוב שהרי מרגלי הכבש עד ראשו של מזבח ל"ב אמה ונמצא שמרגלי הכבש עד יסודו של מזבח שלשים אמה בקרוב ואחר שמרגלי הכבש עד מקום הדשן עשר אמות יחוייב שישארו עד יסוד המזבח כ' אמות:8הדשן אשר תאכל האש את העולה ועשאתה דשן מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח. תקן בזה כמה ענייני' שהוסיף ועשאתה דשן אחר אשר תאכל האש את העולה כי לולא זה מה טעם את הדשן אשר תאכל האש את העולה פתח בדשן וסיים באכילת האש את העולה אבל עם תוספת ועשאתה דשן יהיה פירושו כאילו אמר אש הדשן ואי זה דשן אותו שאכלה האש את העולה ועשאתה דשן גם אמר מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח להודיע שכנוי ושמו אצל המזבח שב אל התרומה המורמת כמו שפירש הוא עצמו אחר זה שכנוי ושמו שב אל התרומה ואע"פ שהתרומה לשון נקבה וכנוי ושמו לשון זכר מפני שהתרומה הוא הדשן המורם וכמוהו עד בא השמש תשיבנו לי ואמר מאותו דשן לא אותו דשן שלא ירים כל הדשן הנעשת מהעולה הנשרפת כפי מה שיובן ממאמר והרים את הדשן אלא מקצת' כשיעור מלא המחתה בלבד ויהיה פי' את הדשן מן הדשן כי מצאנו את במקום מן גם הוסיף מלת תרומה באמרו מאותו הדשן ירים תרומה כדי שיהיה כנוי ושמו שב אל התרומה כי לא יתכן שישוב אל והרים כי היא פועל ולא יפול עליו כנוי גם לא אל הדשן כי כבר באר את הדשן מן הדשן ולכן יהי' שיעור הכתוב כן והרי' מן הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ועשאתה דשן תרומה ושמו אצל המזבח:
