3אתן את פני פנאי שלי פונה אני מכל עסקי ועוסק בו. בתורת כהנים דאם לא כן מאי אתן את פני באיש ההוא והלא אין דרכו לשי' פניו אלא בצדיקים אבל הרשעים מסתיר פניו מהם כדכתיב אסתירה פני מהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים הלכך עכ"ל דפנים דהכא לשון פנאי הם וכן כתב רש"י גבי ונתתי פני בכם ונגפתם כמו שנאמר בטובה ופניתי אליכם כך נאמר ברעה ונתתי פני משלו משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני עמכם לרעה ולא ידעתי מדוע לא פירש פני דהכא דומיא דאכפר פניו שפירשנו אבטל רוגזיה אף כאן אתן רוגזי באיש ההוא והכרתי אותו על דרך כי באפם הרגו איש וכמו שתרגם אותו אונקלוס ואשוי אנא ית רוגזי בגברא ההוא ואם הוכרח לפרש אותו מלשון פנאי מפני שדרשו אותו כן בתורת כהנים מדוע לא יפרש אותו ג"כ המתרגם:4כי מזרעו נתן למולך לפי שנאמר מעביר בנו ובתו באש בן בנו ובן בתו מנין ת"ל כי מזרעו נתן למולך זרע פסול מניין ת"ל בתתו מזרעו למולך. בתורת כהנים ומייתי לה בפ"ד מיתות ופרש"י דהני תרי קראי דכי מזרעו נתן למולך ובתתו מזרעו למולך קראי יתירי הוו דכיון דפתח הכתוב תחלה אשר יתן מזרעו למולך ועלה קאמר והכרתי אותו מקרב עמו לא היה צריך לחזור ולכתוב עוד כי מזרעו נתן למולך ובן שכתוב אחר זה ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא עכ"ל על איש דלעיל מיניה דכתיב ביה איש איש מבני ישראל אשר יתן מזרעו למולך קאי למה חזר וכתב עוד בתתו מזרעו למולך לפיכך דרשו רבותינו ז"ל בשני מקראות יתרות הללו חד לרבות בן בנו ובן בתו וחד לרבות אף זרע פסול דמחד מנייהו לא מצינן למילף כלהו משום דאיכא למימר דילמא לא אתא אלא לרבויי בן בנו ובן בתו שבני בנים הרי הן כבנים זרע פסול מנין לכך נכתבו שניהם חד לרבויי בן בנו ובן בתו וחד לרבויי זרע פסול באם אינו ענין לבן בנו ובן בתו.5למען טמא את מקדשי את כנסת ישראל שהיא מקודשת לי. לא מקדשי ממש כי מה ענין טומאת מקדש אצל החוטא אבל עם כל זה יש לתמוה איך מטמא כנסת ישראל באיש אחד אשר יחטא וכבר נתעורר על זה הרמב"ן ז"ל ואמר שכבר רמזו רז"ל זה הענין במדרשים שחוטא אחד מזיק לכנסת ישראל באומרם כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל חבר הוא לאיש משחית חבר הוא לירבעם שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים אבל בתורת כהנים אמרו מלמד שהוא מטמא את המקדש ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ומשמע שהמקדש לפי דעתם היא כמשמעו מקדש ממש אבל בפסוק לא תעשו עול במשפט במדה במשקל וגו' ובפסוק לא תעשו עול במשפט ולא תשא פני דל אמרו בתורת כהנים שהעושה זה גורם לה' דברים מטמא את הארץ ומחלל את השם ומסלק את השכינה ומפיל את ישראל בחרב ומגלה אותם מארצם ואין הבדל בין מה שאמרו שם למה שאמרו כאן אלא שבמקום מטמא את הארץ אמרו כאן מטמא את המקדש ושמא בעבור זה הוכרח רש"י ז"ל לפרש קרא דלמען טמא את מקדשי כנסת ישראל שהיא מקודשת לי כדי שיהיה פירושו כמו מטמא את הארץ ויהיו אותן החמשה דברים האמורים בדיין דמדות ובדיין דדינין ובמעביר מזרעו למולך כלם ממין אחד כי טומאת כנסת ישראל היא בעצמה טומאת הארץ ולפי זה מה שאמרו כאן בתורת כהנים שהוא מטמא את המקדש לא מקדש ממש קאמר אלא כמו שפרש"י שכיון שטמא את כנסת ישראל השכינה מסתלקת מהם דכתיב אסתירה פני מהם כי דור תהפוכות המה וזהו הטעם שלא כתב רש"י ז"ל אחר פירוש למען טמא את מקדשי שהיא כנסת ישראל לומר זהו פשוטו ומדרשו כמשמעו מקדשו ממש כמנהגו בכ"מ:
