1בני אהרן הכהן כשהוא בכהונו הא אם עבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה בני אהרן הכהנים הא כהן הדיוט שעבד בח' בגדים עבודתו פסולה. כדתניא בת"כ ממשמע שנ' אהרן איני יודע שהוא כהן למה נאמר הכהן שיהא בכהונו למד על כ"ג שעבד בבגדי כהן הדיוט שעבודתו פסולה ומניין לכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול שתהא עבודתו פסולה ת"ל הכהנים בכהונו הא כהן גדול שעבד בבגדי כהן הדיוט וכהן הדיוט שעבד בבגדי כהן גדול עבודתן פסולה וא"ת למה לי קרא דהכהן למעט מחוסר בגדים תיפוק לי מקרא דוהיתה להם כהונה לחוקת עולם דכתיב לעיל מיניה וחגרת להם אבנט כו' וכתיב בתריה והיתה להם כהונה לחוקת עולם ודרשו בסנהדרין בפרק הנשרפין ובפרק שני דזבחים בזמן שבגדיהם עליהם כהונתן עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם והוו להו כזרים ואמר מר זר ששמש במיתה כבר תרצו בזה בפרק שני דזבחים דאי מהתם הוי אמינא הני מילי עבודה דמעכבא כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא קמ"ל פירוש אי מקרא דוהיתה להם כהונה הוה אמינא ה"מ עבודת דמעכב' כפרה כיון דשוינהו למחוסרי בגדי' כזרים ובזר אשכחן חלול אבל עבודה דאינ' אלא למצוה ולא לעכובא כגון בנתינת אש דהדיוט דאינו אלא למצוה בעלמא שהרי יש שם אש שירדה מן השמים אימא לא תבעי בגדים קמ"ל אבל ליכא למימר אי הכי לכתוב קרא דהכהן לשתוק מקרא דוהיתה משום דאי לאו קרא דוהיתה דמיירי בבגדי כהונה כדכתיב לעיל מיניה וחגרת אותם אבנט כו' דשמעינן מינה דכהונה תלויה בבגדים לא הוה ידעינן הכהן בכהונו מאי היא כמו שתרץ רש"י ז"ל בפ"ב דזבחי' והא דתני' בפ"ב דזבחים מניין לשתויי יין שאם עבד חלל ת"ל יין ושכר אל תשת וגומר ולהבדי' בין הקדש ובין החול מחוסר בגדים ושלא רחץ ידים ורגלי' מניין ת"ל חוקה חוקה לג"ש ופירש רש"י ולהבדיל בין הקדש ובין החול עבודה שאת' עובד בשכרות קרויה חול חוקה חוקה לגזרה שוה דבשתויי יין כתיב חוק' עולם ובבגדי כהונה כתיב לחוקת עולם וברחיצת ידים ורגלים נמי כתיב לחוקת עולם ואפילו הכי הוצרך קרא דוהיתה ללמוד ממנו שמחוסר בגדים הוי כזר ששמש שהוא במיתה ולא למדו אותו מג"ש דחוקה חוקה כבר תרצו בגמ' דאי מהתם ה"א הני מילי דאחיל עבודה בעבוד' דזר חייב עליה מיתה כדכתיב בההוא קרא בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו דהיינו בארבע עבודו' שהן זריקה והקטרה ונסוך דמים ויין אבל שאר עבודות דאין לזר בהן חיוב מיתה אימא לא קמשמע לן קרא דוהיתה להם כהנת עולם לשוויינהו זרים כשאין הכהנים לובשים בגדיה' עליהם דזר אשכחן ביה חלול ולא חלק בו הכתוב בין עבודה שיש בה חיוב מיתה לעבודה שאין בה חיוב מיתה אך קשה אם כן לכתוב רחמנ' קרא דוהית' וקרא דהכהן ולשתוק מג"ש דחוקה חוקה יש לומר דג"ש דחוקה חוקה לאו למילף מחוסר בגדים משתויי יין הוא דאתא כפי הקס"ד אלא אדרבה למילף שתויי ייו ממחוסר בגדים הוא דאתא מה מחוסר בגדים בין בעבודה שיש בה חיוב מיתה בין בעבודה שאין בה חיוב מיתה אף שתויי יין בין בעבודה שיש בה חיוב מיתה בין בעבודה שאין בה חיוב מיתה כפי המסקנא והא דנסיב תנא חלול דשתויי יין מקרא דולהבדיל בין הקדש ובין החול אינו אלא מקמי דתיקום ליה ג"ש דלא הוה ליה למילף שתויי יין אלא מלהבדיל אבל כפי המסקנ' דאתיא ליה מג"ש שבקי' לאורח' קמייתא ונקט ג"ש למילף שתויי יין ממחוסר בגדים והא דקאמר מחוסר בגדים ושלא רחץ ידים ורגלים מניין ת"ל חוקה חוקה לג"ש לאו למימרא דיליף מחוסר בגדים משתויי יין מג"ש דחוקה חוקה אלא הכי קאמר מניין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין ת"ל חוקה חוקה לג"ש ופרש"י למדנו לעבודה שיש בה חיוב מיתה שמתחללת בשכרות מניין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין דכי היכי דמחוסר בגדים כל עבודותיו מחוללות אף שתויי יין כן תלמוד לומר חוקה חוקה לג"ש כדאיתא בפרק שני דזבחים ואם תאמר אם כן קרא דולא ימות דכתב גבי ונשמע קולו בבאו אל הקדש דדייקינן מיניה הא מחוסר בגדים שעבד חייב מיתה כדפרש"י שם למה לי כבר הארכתי שם הרבה עיין שם וא"ת בשלמא גבי ונתנו בני אהרן הכהן הוכרחו לדרוש אותו כשהוא בכהונו משום דממשמע שנאמר אהרן אנו יודעין שהוא כהן כדקתני בת"כ אלא גבי וערכו בני אהרן הכהנים מ"ל למדרש הכהנים בכהונה דילמא הכהנים למעט חללים י"ל למעט חללים לא צריך קרא דכיון דמעטינהו קרא מקבלת הדם למדנו שנתמעטו מכל העבודות שאחריה במכ"ש ולפיכך גבי זריקת הדם לא כתב הכהנים למעט חללי' וכן גבי נתינת האש נמי כתב בני אהרן סתם ולא כתב הכהנים למעט חללים הלכך עכ"ל דהכהנים דגבי עריכת נתחים לאו למעוטי חללים הוא דאתא אלא לומר לך הכהנים בכהונה שכהן הדיוט שעבד בשמנה בגדים עבודתו פסולה ואם תאמר בשלמא גבי נתינת אש על המזבח שאינו אלא למצוה אצטריך קרא דהכהן אף על פי שיש לנו ללמוד אותו מקרא דוהיתה דמיירי אפילו בעבודה שאין בה חיוב מיתה משום דאי מהתם הוה אמינא הני מילי עבודה דלא מעכבא כפרה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה שאינה אלא למצוה אימא לא קמ"ל כדמשני בגמרא אלא גבי עריכת נתחים שהיא מעכבת כפרה למה לי למכתב כהנים תיפוק לי מוהיתה אי נמי מהכהן דגבי נתינת האש במכ"ש יש לומר דאי מהתם ה"א הני מילי מחוסר בגדים אבל נוסף בגדים לא קא משמע לן:2את הנתחים את הראש לפי שאין הראש בכלל הפשט שכבר הותז בשחיטה לפיכך הוצרך למנותו לעצמו. בת"כ בחולין בפרק השוחט אמרו מניין לשחיטה שהיא מן הצואר שנאמר וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים שאין ת"ל את הראש ואת הפדר מה תלמוד לומר את הראש ואת הפדר והלא ראש ופדר בכלל כל הנתחי' היו למה יצאו לפי שנאמר והפשיט את העולה ונתח אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה מנין לרבות את הראש שכבר הותז ת"ל את הראש ואת הפדר ופרש"י אין לי שקרויים נתחים אלא אותן שישנן בכלל הפשטה כדכתי' והפשיט ונתח וגבי עריכה דכתיב נתחים בנתחים הנפשטים קמיירי ומניין לרבות בכלל עריכה גם את הראש שאינו בכלל הפשטה שהרי הותז בשחיט' קודם הפשטה דכיון דנחתכו סימנין קרי ליה הותז מפני שכל חיותו תלוי בהן וכמונח בדקולא דמיא ובכלל הפשטה אינו אלא קרב כמות שהוא כדאמרינן בזבחים צמר שבזקן תישים והקרנים והטלפים ואם תאמר מהכא משמע שאין הראש בכלל ונתח אותה לנתחיה שאין קרויין נתחים אלא אותם שישנן בכלל הפשטה וקשה דהא בפ"ק דחולין אמרו ומנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא היכא דליתיה רובא קמן כגון קטן וקטנה אתיא מראשה של עולה דאמר קרא ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנחתיה וניחוש שמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא ופרש"י אתיא מראש' של עולה שאין יכולין לחצותו ולבדוק בקרום של מוח שמא ניקב שהוא אחד מי"ח טריפו' משום דכתיב ונתח אותה לנתחיה ולא נתחיה לנתחים שאסור לחתוך נתחיה אחד לשנים משמע דראשה של עולה בכלל ונתח אותה לנתחיה היא כבר תרצו התוספו' בפרק השוחט דהדר ערביה קרא וערכו בני אהרן הכהנים את הראש:3ואת הפדר למה נאמר ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה. בת"כ ומייתי לה בפרק השוחט ופרש"י למה נאמר דבשלמא ראש אצטריך לרבויי משום שכבר הותז ואינו בכלל הפשטה אלא הפדר למה לי:4אשר על המזבח שלא יהו הגזרין יוצאין חוץ למערכה. בת"כ פי' גזרין חתיכות עצים גסים וצריך שלא יצאו חוץ למערכ' ובזבחי' פרק קדשי קדשים אמרו אמר רב חמא בר גוריא גזירין שעשה משה ארכן אמה ורחבן אמה ועביין כמחק גדיש סאה אמר רב ירמי' באמה מצומצמת אמר רב יוסף היינו דתניא על העצים אשר על האש אשר על המזבח שלא יהו עצים יוצאין מן המערכה כלום ופרש"י שני גזירי עצים צריך לסדר בכל יום בראש המערכ' לתמיד של שחר בכהן אחד ולתמיד של בין הערבים בשני כהנים כדאמרינן בסדר יומא ארכן אמה ורחבן אמה כמדת מקום המערכה באמה מצומצמת שלא יצאו חוץ למערכה ויעכבו הכהנים מלהקיף שהמזבח היה חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב ומקום הלוך רגלי הכהנים היה יחד כמין חריץ עמוק ממקום המערכה עד שפת המזבח סביב רחבו שתי אמות אמה מקום ההילוך ואמה שבין הקרנות ומקיף אותו חריץ את מקום המערכה סביב דל ב"א שמשפת המערכה עד שפת המזבח מכל צד נשאר מקום מדת המערכה אמה אורך ואמה רוחב ולכן היו גם גזרי העצים הנתוני עליה כמדתה כדי שלא ימנעו רגלי הכהנים בהלוכם סביב המערכה:
