16מראתו מקום הראי זה הזפק. פירוש ראי טנוף כמו ושמתיך כראי שפירושו ענין טנוף ולכלוך כמו שפי' הרד"ק בשרש ראה ובלשון חכמים רעי בעי"ן ונקרא הזפק מוראה מפני שהיא מקום הטינוף של המאכל וכן המתרגם שתרגמו זפק הוא מזה הצד לא מפירוש המלה:17בנוצתה עם בני מעיה ונוצה לשון דבר המאוס כמו כי נצו גם נעו וזהו שתרגם אנקלוס באוכליה וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר נוטל את הקרקבן עמה ורבותינו אמרו קודר סביב הזפק בסכין כדתניא בת"כ ומייתי לה בפרק קדשי קדשים והסיר את מראתו זה הזפק יכול יקדור בסכין ויטלנו תלמוד לומר בנוצתה אבא יוסי בן חנן אומר נוטל את הקרקבן עמה פירוש יכול ינקוב בסכין ויטול הזפק לבדה בלתי העור שעליה ובלתי הנוצה שבו וישליכנה ת"ל בנוצתה שחייב ליטול הזפק עם העור והנוצה שעליו אבא יוסי סבר דהאי נוצה לאו נוצה ממש היא אלא הקרקבנין שהן תלויין בזפק שהן מלאים רעי מעניין כי נצו גם נעו שנוטל הזפק עם כל הקרקבנין ומשליכן ובפרק קדשי קדשים אמרו דבי רבי ישמעאל תנא בנוצתה בנוצה שלה קידרה בסכין כמין ארובה פי' קודר בסכין למעלה מן הנוצה ונוטל הנוצה והעור שבו הנוצה והזפק וזהו ת"ק דתורת כהנים אלא שבת"כ לא נתפרש איך יטול הזפק עם העור ותנא דבי רבי ישמעאל פירש קודרה כמין ארובה כדי שלא יטול מן העור פחות או יתר מן העור שעל הזפק ולכן אמר עם העור שלה לא פחות ולא יתר ובעבורו כתב רש"י ז"ל ורבותינו אמרו קודר סביב הזפק כו'. והרמב"ן ז"ל טען ואמר ואינו נכון שאין הנוצה בשום מקום אלא לשון נוצה ממש וכן כי נצו גם נעו יאמר כי העלו נוצה לעופף ממקומם אל הגולה וגם נעו שם שלא מצאו מנוח וכמוהו כי נצוא תצא והמתרגם הירושלמי אמר בו ארי אתקוטטו אף אטלטלו עשאו מן כי ינצו אנשים יאמר כי הם נצים בכל העמים ונודדי' מהם ולא יוסיפו לגור בתוכם ויפה פירש אבל לשון נוצה לא ימצא כדברי הרב ומדרשו של אבא יוסי בן חנן שהצריך ליטול את הקרקבן עמה מפני שהזפק והושט עם הקרקבן כלי המאכל הכל בכלל מראתו כי בקרקבן יעשה הרעי ולא חלק אבא יוסי כלל על מה שאמר ת"ק יטלנו עם הנוצה שהרי שנינו במשנה בא לו לגוף והסיר את המראה ואת הנוצה ואת בני המעי' היוצאין עמה והשליכן לבית הדשן ומשנה זו משנת אבא יוסי היא וקתני נוצה ודעת אנקלוס כדעת רבותינו שאינו מסיר רק הזפק בנוצתו עם האוכל הכנוס בו שהיא המראה ולפי שהכהן תופס בזפק ומסיר בו את המראה אמר ית זפקיה באוכליה כאילו הוא אוכליה בזפקיה כי אוכליה תרגום מראתו וזפקיה תרגום בנוצתה שהכתוב אומר שיסיר המראה שהוא האוכל בנוצה שעליה שנוטל הזפק בעורו ובנוצה שעליו וכך אמר אנקלוס ארי בשמי ממריה וכפי העברי יאמר ארי שמי בממריה אבל הפך תרגומו לצורך עניין שידע בו ותרגם ואת שתי קצות שתי העבותות כן בהפוך וית תרתין גדילין דעל תרין סטרוהי וכן רבים עכ"ד. והנה הטענה הראשונה שטען שאין הנוצה בשום מקום אלא לשון נוצה ממש ופירש נצו גם נעו מלשון נוצה או מלשון כי ינצו אנשים כדברי המתרגם הירושלמי אינה טענה כלל כי מאחר שאנקלוס ע"ה תרגם מראתו זפקיה ובנוצתה באוכליה כפי סדר הכתוב היה מחוייב בהכרח לבקש היכן מצא אנקלוס מלת נוצה מורה על האוכל ולא מצא בשום מקום רק מלת נצו גם נעו שאפשר שיפורש מלשון דבר המאוס שהוא האוכל הכניס בתוך הזפק אע"פ שיתכן שיפור' גם מלשון נוצה או מלשון כי ינצו וכן עשה במלת מראתו שתרגמ' אנקלוס זפקיה שבקש לדעת אנה מצא זה ופי' ואמר שהו' מלשון ושמתי' כראי ענין טנוף ולכלוך ונקרא הזפק מראה מפני שהוא מקום הראי כי מה שפי' הרמב"ן ז"ל שאנקלוס שתרנם זפקיה באוכליה אינו ע"פ סדר הכתוב אלא כאלו אמר אוכליה בזפקיה ויהיה אוכלי' תרגו' של מראתו מלשון ראי שהוא טנוף ולכלוך וזפקיה תרגו' של בנוצתה הוא דבר תמוה מאד כי מי הגיד לו שיהיה תרגום זפקיה באוכליה הפך כתרגו' וית תרתין גדילן דעל תרין סטרוהי ועוד איך תרגם בנוצתה זפקיה והלא אין הנוצה בשו' מקו' לפי דעתו אלא לשון נוצה ממש ואין לומר שכיון התרגו' בזפקיה המחובר בנוצתה שהוא הזפק כי הכנוי של בנוצתה ימאן זה ועוד היכן מצא הרמב"ן ז"ל שאנקלוס סיבר שיסיר הזפק עם העו' שעליו ועם הנוצה שעל העור עד שיחייב מזה שדעת אנקלוס הוא כדעת רבותי' ולא כדעת אבא יוסי בפירוש הרב ועוד הרי הרמב"ם ז"ל פי' בהדיא בפירוש המשנה בפ' קדשי קדשים ומראה הוא הזפק שבו המאכל והוא בעוף כנגד האסטומכא באדם כדברי רש"י ז"ל ועוד איך יתכן שיחלוק אנקלוס עם רבותינו שפירושו בהדיא מראתו זה הזפק יכול יקדיר בסכין ויטלנו ת"ל בנוצתה נוטלה ונוטל את הנוצה עמה מאחר שדעתו של אנקלוס היא כדעת רבותינו לפי מה שפירש הרמב"ן ז"ל אבל מה שטען שמדרשו של אבא יוסי בן חנן שהצריך ליטול את הקרקבן עמה הוא מפני שהזפק והוש' עם הקרקבן כלי המאכל הכל בכלל מראתו כי בקרקבן יעש' הראי ולא חלק אבא יוסי כלל עם ת"ק שאמר יטלנו עם הנוצה שהרי שנינו במשנ' בא לו לגוף והסיר את המראה ואת הנוצה ואת בני המעי' היוצאין עמה והשליכן לבית הדשן ומשנה זו משנת אבא יוסי היא וקתני נוצה היא טענה בלי ספק וצריך לחטט אחריה כי לא יתכן לומר שרש"י ז"ל וגם רבינו ישעיה והסמ"ג ז"ל שפירושו כרש"י טעו בדבר משנה השגורה בפי הכל והנה הסמ"ג ז"ל אחר שכת' בנוצתה עם בני מעיה ונוצת' דב' המאוס כמו כי נצו גם נעו וזהו שתרגם אנקלוס ית זפקיה באוכלי' וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר שנוטל הקרקבן עמה כתב אחר שורה אחת ועוד שנינו בפרק קדשי קדשים בא לו לגוף והסיר את המראה ואת הנוצה ואת בני מעיים היוצאים עמה והשליכן לבית הדשן ואיך יתכן שיכתוב שני סותרין תוך שורה אחת הילכך ע"כ לומר שהם סוברי' שתנא דמתניתין שאמר והסיר את המראה ואת הנוצה ואת בני מעי' הוא ת"ק דאבא יוסי בן חנן שסובר שהמראה הוא הזפק והנוצה הוא הנוצה עם העור ופי' כמתניתין שהוא סובר שיסיר גם הבני מעים שהם נמשכים ונגררים אחר הזפק מפני שהם כלי המאכל כמו הזפק ואבא יוסי סובר שהזפק לחוד והבני מעים שהם הקרקבנים לחוד והם נוצתה דקרא לא הנוצה וא"כ ת"ק סובר שצריך להסיר הזפק והבני מעיים והנוצה ואבא יוסי סובר שלא יסיר אלא הזפק ובני מעים ולא הנוצה והמביא אותם לפרש כן הוא ממה שתרגם אנקלוס בנוצתה באוכליה ונראה שדעתו לפרש כן:18אצל המזבח קדמה במזרחו של כבש. בת"כ פירש האי קדמה לאו אמזבח הסמוך לו קאי רק לכבש הרמוז במלת אצל המזבח כי פירוש אצל המזבח סמוך למזבח שהוא הכבש שהמזבח הוא ל"ב אמה על ל"ב אמה כדתנן במסכת מדות בפר' ג' ומהן אמה על היסוד ואמה על הסובב והכבש היה נתון רחבו לדרומו של מזבח כזה ולא היה רחבו רק י"ו אמה כמו ששנינו באותו פר' עצמו כבש היה לדרומו של מזבח ארכו ל"ב על רוחב י"ו נמצא שלא היה הכבש משוך על פני כל הרוח' הדרומי של מזבח רק י"ו אמה ובשאר ה' אמות הנשארות עד תשלום הרוח הדרומי של מזבח שהם במזרחו של כבש ובדרומי של מזבח שם היו נותנין מוראת העוף ודשון המזבח הפנימי והמנורה עם תרומת הדשן וכן שנינו בפרק קמא דמסכת תמיד נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינ' את הגחלים הילך והילך וחתה מן המאוכלות הפנימות וירד הגיע לרצפה הפך פניו לצפון הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים מקום שנותנין מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה:19אל מקום הדשן מקום שנותנין שם תרומ' הדשן בכל בקר ודשון מזבח הפנימי והמנורה וכולם נבלעים שם במקומ'. כדתניא בת"כ אל מקום הדשן ששם היו נותנין את הדשן פירוש דשן המזבח החיצון שהוא תרומת הדשן כדכתיב בפרשת צו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח שהיה חותה בכל יום תרומה מלא המחת' מן המאוכלות הפנימיות ונותן במזרחו של כבש ואמרו במסכת מעילה בפר' דם חטאת בשלמא מזבח החיצון אשכחן דכתיב ביה ושמו אצל המזבח אלא מזבח הפנימי מנ"ל אמר ר' אליעזר דאמר קרא והסיר את מראתו בנוצתה והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי ואימא אידי ואידי למזבח החיצון ולקבוע להם מקום א"כ לימא קרא אצל אצל מאי אל מקום הדשן דאפי' מזבח הפנימי אשכחן מזבח הפנימי מנורה מנ"ל דשן הדשן והכי פירושא בשלמ' מזבח החיצון אשכחן מקום קבוע לדשונו דכתיב ושמו אצל המזבח אלא מזבח הפנימי היכא אשכחן דיש לו מקום קבוע לדשונו אם אינו ענין למזבח החיצון פירוש האי קרא דאל מקום הדשן אם אינו ענין למזבח החיצון דהא כתיב ביה במזבח החיצון ושמו אצל המזבח תנהו ענין למזבח הפנימי ואימא קרא דושמו אצל המזבח וקרא דאל מקום הדשן אידי ואידי למזבח החיצון ואיצטרך דאל מקום הדשן כדי לקבוע לו לדשון מזבח החיצון מקום לומר שהוא במזרחו של כבש דאי מקרא דושמו אצל המזבח לא הוה שמעינן באיזה מקום לכך נכתב בהשלכח מראה פעם אחרת ללמד שמקומה במזרחו של כבש כדכתיב ביה בהאי קרא אצל המזבח קדמה אם כן לימא קרא אצל אצל פירוש אי קרא דאל מקום הדשן לא אתא אלא כדי ללמד שמקומו היא במזרחו של כבש לא הוה צריך למכתביה דהוה ידעינן זה מג"ש דאצל אצל כתיב התם ושמו אצל המזבח וכתיב הכא אצל המזבח קדמה מה הכא במזרחו של כבש אף להלן במזרחו של כבש מאי אל מקום הדשן אם אינו ענין למזבח החיצון תנהו ענין למזבח הפנימי ומדהוה ליה למכתב אל מקום דשן וכתב אל מקום הדשן לרבות דשון המנורה שאף היא במזרחו של כבש יחד עם דשון מזבח החיצון ודישון מזבח הפנימי ומה שכתב רש"י וכולם נבלעים שם במקומם הוא מההיא דשלהי פ"ק דיומא דאמר אביי מראה ונוצה ודשון מזבח הפנימי ודשון המנורה נבלעים במקומן ופרש"י מראה ונוצה של עולת העוף ודשון מזבח הפנימי והמנורה בכל בקר נתנין עם תרומת הדשן במזרחו של כבש כדתנן במס' תמיד גבי תרומת הדשן הגיע לרצפה הפך פניו לצפון והילך למזרחו של כבש כעשר אמות מקום שנותנים שם מראה ונוצה ודשון מזבח הפנימי והמנורה וקרא נמי במראה ונצה הכי כתי' והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקו' הדשן ופי' נבלעין במקומן שלא היו עומדים שם עד שיתרבו ויוציאם משם אלא שם היו נבלעין במקומן והולכין עד התהום כמו שברי כ"ח שבושל בהם החטא' דכתיב בהו וכ"ח אשר תבושל בו ישבר ששבירתן היו נבלעין במקומן כדאמרי' בזבחים בפרק דם חטאת שאם אינם נבלעין נמצאו אשפתו' של עזרה שברי':
