46
להבדיל לא בלבד השונה אלא שתהא יודע ומכיר ובקי בהן. בת"כ פי' הא דמזהיר רחמנא בכולה להבדיל בין טמא לטהור לא בלבד שילמוד וידע הלכותיהם וסימניהם שאע"פ שלמד כל תורותיהן אינו נפטר עד שיטרח להכירן אי זהו הטמא ואי זהו הטהור:
מזרחי, ויקרא י״א:מ״ו
47
בין הטמא ובין הטהור צ"ל בין חמור לפרה והלא כבר מפורשים הם אלא בין טמאה לך לטהרה לך בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו. בת"כ פי' והלא כבר נתפרשו סימניהם בפי' דכתיב זאת החיה אשר תאכלו וקא מפרש סימנים שלהם אי זהו טמא ואי זהו טהור ואם כן לא נאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור אלא להבדיל בין טמאה לך לטהורה לך פי' טמאה על ידי פעולותיך וטהורה על ידי פעולותיך שאם שחטת בה כל הושט וחציו של קנה בלבד טמאה אותה באכילה אף על פי שהיא טהורה ואם שחטת בה כל הושט ורובו של קנה טהרת אותה באכילה:
48
ובין החיה הנאכלת צריך לומר בין צבי לערוד והלא כבר מפורשים הם אלא בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה. ובת"כ שנינו אלא בין טרפה כשרה לטרפה פסולה והכי פירושא טרפה לאו דוקא אלא כל בהמה שבאה עליה שום הכאה בגופה נקראת טרפה והכי קאמר בין בהמה שיש בה מכה שאינה נפסלת בה כגון נקבה הגרגרת נפחתה הגלגולת ולא נקב קרום של מוח וכיוצא בהן והן ששנו חכמים ואלו כשרות בבהמה והיא האמורה מה החיה הנאכלת ובין בהמה שיש בה מכה שנפסלת בה והן הי"ח טרפות ששנו חכמים בהן אלו טרפות בבהמה והיא האמורה פה החיה אשר לא תאכל ורש"י ז"ל גורס בין שנולדו בה סימני טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה ושניהם עולים בקנה אחד: