1נחמה היתה לפניו שבראו בתחתוני' שאילו היה מן העליונים היה ממרידן. בב"ר שכשם שהמריד בו התחתונים כך היה ממריד בו העליונים דאם לא כן בארץ למה לי אבל לא משום דלא שייך ניחום וחרטה גבי קב"ה כי כתוב וינחם ה' על הרעה שדברה תור' כלשון בני אדם:2ויתעצב האדם. דאל"כ קשיא רישא אסיפא מעיקר' כתי' וינחם מלשון נחמה והדר כתיב ויתעצב ולכן בפירוש השני שפירש וינחם מלשון חרטה ודבר' תורה כלשון בני אדם פיר' גם ויתעצב כמשמעו:3ממדת רחמים למדת הדין. ודברה תורה כלשון בני אדם ולפ"ז יהי' פי' בארץ שעשה בארץ וזהו שכ' אח"ז מה לעשות באדם שעשה בארץ:4עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם. מדקאמר מה לעשות באדם ולא קאמר לעשות באדם כך וכך משמע שההפוך שנתהפך ממדת רחמים למדת הדין הוא שמתחל' לא עלה במחשבתו לעשות באדם מאומ' ועכשיו עלה במתשבתו לחקור עליו מה לעשות בו לא שנהפכה מחשבתו לרעה ופסק עליהם המבול שהרי אחר זה כתוב ויאמר ה' אמחה את האדם שהיא תחלת דבור ואינו פירוש ההפוך לומר שהפוך מחשבתו של מקום ממדת רחמים למדת הדין הוא מה שאמר אמחה את האדם דאם כן ויאמר אמחה את האד' מיבעי לי' וכיון שהוא תחלת דבור משמע שעדיין לא פסק עליהם את הדין אלא שנכנס לחקור מה לעשות בהם:5נתאבל על אבדן מעשי ידיו. הפך ישמח ה' במעשיו ולא שלא ידע הנולד ועכשו ידעו אלא בזמן חדוה חדוה ובזמן אבלא אבלא כדלקמיה וכדאיתא בב"ר אבל מה שהוסיף לומר בשביל הצדיקים העתידי' לעמוד מה' אין זה בב"ר גם אין המשל דומה לנמשל שהבן לא נברא לשו' תועלת ואין שמחת האב על הבן אלא שבזמן חדוה חדוה והרשעי' נבראו לתועלת כדי שיעמדו הצדיקי' מהם ואפשר שהנוסחאות נשתבשו וצריך לכתוב ובשביל הצדיקי' והיא תשובה שנית על שאלת האפיקור' והיא לקוחה מההיא דב"ק דפרק שור שנגח ארבע' וחמשה דאמר ליה קב"ה למשה לא כשעלת' על דעתך עלתה על דעתי שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהם רות המואביה ונעמה העמונית ובשבילן חס הקב"ה על שתי אומות הללו מלאבדן:
