מזרחי, בראשית ד׳:י״ג

מפרשים:
13 גדול עוני מנשוא בתמיה. וחסר ה"א התימה כמו ארדוף אחרי הנדוד כי לא יתכן לפרשו בניחותא ויהיה פי' מנשוא על עצמו שאם כן היה מגדיל חטאו וזה לא יתכן דא"כ מאי הן גרשת אותי והיה כל מוצאי יהרגני הרי הודה בגודל עונו וראוי לכל זה אם לא שיפרש עוני עונשי כמו שפי' החכם רבי אברהם ן' עזרא והרב ימאן זה כי העון בכל מקום הוא החטא לא העונש ופי' כי לא שלם עין האמורי לא נגמר עדיין חטאו להיות משולח ומגורש מארצו עד אותו זמן שאין הב"ה נפרע מהאומה עד שתתמלא סאתה שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה כמו שפי' הרב שם בעצמו:
14 אתה טוען עליונים ותחתונים כו'. בב"ר דאם לא כן אימא אין הכי נמי: