1אלא טעם יש בדבר. דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתי' יחי ראובן ואל ימות כל אותן מ' שנה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותי' של יהודה מגולגלין בארון מפני הנדוי שקבל עליו שנאמר וחטאתי לך כל הימים אמר משה מי גרם לראובן שיודה במעשה בלהה יהודה שמע ה' קול יהודה ומייתי לה רש"י בפרשת וזאת הברכה:2ואנשי חיל בקיאין באומנת' לרעות צאן. לא מענין צבא המלחמה כמו חיל כשדים ולא מענין חוזק ואומץ כמו ותאזרני חיל ולא מענין ממון כמו ואת כל חילם ואת כל טפם כי מה טעם ושמתם שרי מקנה:3על אשר לי על צאן שלי. לא על כל אשר לי שהרי ושמת' שרי מקנה כתיב אבל מה שאמר על צאן שלי ולא על מקנה שלי כמאמר הכתוב הוא מפני שהמקנה הנזכר פה היא הצאן כדכתיב אעלה ואגידה לפרעה ואומרה אליו והאנשים רועי צאן וכתיב ויאמר פרעה מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רועי צאן עבדיך כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך ואע"פ שכתוב וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו וכתיב אבי ואחי וצאנם ובקרם כו' כיון שלא אמרו לפרעה רק רועי צאן צריך לפרש על אשר לי על צאן שלי לא על המקנה שלי הכולל הצאן והבקר ומה שלא פי' זה גבי ושמתם שרי מקנה רק על מאמר על אשר לי הוא מפני שמפורשים בו שני עניינים יחד האחד שמאמר על אשר לי אינו מורה על כל אשר לו רק על הבהמות והאחר שפי' מקנה הוא הצאן:
