מזרחי, בראשית מ״ז:כ״ט

29 כל מי שנאמרה בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. ב"ר. ופי' ויקרבו נתקרבו ונתקצרו שלא הגיעו לימי אבותיו דא"א לומר שקרב ליום המיתה דא"כ ויקרב למות או ויקרב בימים מיבעי ליה כמו ובא עד קצו באים בימים שהוא בא אל קצו או אל ימי קצו לא שימי קצו באין אליו ובב"ר נתעוררו על זה גבי הן קרבו ימיך למות ואמרו א"ל הב"ה היום קובל עליך כאדם האומר קרב פלוני אצל פלוני והראיה על שכל מי שנאמרה בו קריבה לא הניע לימי אבותיו מדוד שנ' בו ויקרבו ימי דוד למות ולא הגיעו לימי אבותיו שהרי עובד אמרו רז"ל שחי יותר מת' שנה ודוד מת בן ע' שנה ומשה שנ' בו הן קרבו ימיך למות מת בן ק"כ שנה ואביו מת בן קל"ג שנה אף כאן ויקרבו ימי ישראל שמת בן קמ"ז שנה ואביו מת בן ק"פ שנה:

30 לפי שהיה יכולת בידו. בב"ר אמרו לא לראובן שהוא בכור ולא ליהודה שהוא מלך אלא ליוסף שהי' ספוק בידו לעשות אבל אין לומר למה ליוסף ולא לכולם יחד שכולם נשאוהו דכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען דא"כ מאי למי שהיה יכולת בידו דקאמר וכי מי הוציא את יוסף מן הכלל הרי גם הוא בכלל כל האחים:

31 שים נא ידך והשבע לי. לא ששימת היד היא שבועה שהרי באליעזר הוא אומ' שים נא ידך ואשביעך אלמא שימ' היד לאו שבועה היא אלא כדרך כל הנשבעים שנשבעין וחפץ בידם ואע"פ שהטעם של המילה היתה חביבה לו אינה אלא לאברהם לבדו מפני שהיתה המצוה הראשונה שנצטוה עליה ובאה לו ע"י צער אבל לא ליעקב מ"מ כבר נמשך המנהג גם לבניו אחריו:

32 חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת ב"ר. ואינו ר"ל שאין חסד של אמת אלא החסד שעושין עם המתים שהרי אליעזר אמר ללבן ובתואל ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדני והיה קיים וכן המרגלים אמרו לרחב והיה בתת יי' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת אלא הכי פירושא החסד שעושים עם המתים שאינו מצפה לתשלום גמול נקרא חסד של אמת ולפיכך כל מקום שאינו מצפה לתשלום גמול נקרא חסד של אמת ובהיות שלבן ובתואל לא היו מצפין מאברהם שום תשלום גמול לרוב המרחק שביניהם עד שאמר לבן ליעקב בלכתו אל ארץ מגורי אביו יצף יי' ביני וביניך כי נסת' איש מרעהו אמר להם אליעזר ועתה אם ישכם עושים חסד ואמת את אדני וכן מה שאמרו המרגלים לרחב ועשינו עמך חסד ואמת הוא מפני שהחסד ההוא לא יהיה אלא אחר כבוש הארץ כדכתיב והיה בתת יי' לנו את הארץ ועשינו עמך חסד ואמת ואחר כבוש הארץ שוב אינם מצפים ממנה תשלום גמול ואעפ"י שבעת שנדרו לה לעשות עמה חסד ואמת עשת' להם חסד ותטמנם בפשתי העץ מ"מ בעת עשותם לה החסד לאחר כבוש הארץ אינם מצפים ממנה תשלום גמול ולכן מפני שהחסד שעשתה היא להם ותטמנם בפשתי העץ לא היה אלא לתשלום גמול כדי שיעשו לה גם הם תשלום גמול אמרה להם כי עשיתי עמכם חסד ולא אמרה חסד ואמת וגם אמרה להם שישבעו לה שיעשו עמה חסד ולא חסד ואמת מפני שלא בקשה זה אלא לתשלום גמול שעשת' היא להם ומעתה תו ליכא לאקשויי ממה ששלם יעקב ליוסף על אודות שנשבע לו להוליכו לקוברו בארץ ואמר לו ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך ופרש"י אתה טורח להתעסק בקבורתי גם אני הנה נתתי לך נחלה שתקבר בו ועם כל זה אמר לו יעקב ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים ולא לתרוצי עלה שבשעה שאמר לו יעקב ועשית עמדי חסד ואמת עדיין לא היה בדעתו לתת לו שכם אחד על אחיו משום דבשעת עשיית החסד הזה ליעקב להוליכו לארץ לקוברו שהוא אחר מיתתו לא היה מצפה לתשלום גמול דמאי דהוה הוה שהרי לא נתן לו את שכם על תנאי שאם לא יטרח לקוברו שלא יזכה בה:

33 סופה להיות עפרה כנים ושאין מתי חוצה לארץ כו' ושלא יעשוני מצרים עבודת כוכבי'. מהכא משמע שכל הג' טעמי' הללו הן טעם לאל נא תקברני במצרים אבל בב"ר אמרו אל נא תקברני במצרים למה שסוף ארץ מצרים ללקות בכנים וזהו מרחשות תחת גופי ד"א שלא יעשו ממני עבודת כוכבי' שכשם שנפרעין מעובדי עבודת כוכבי' כך נפרעין ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולמה כל האבות מחבבין קבורת א"י אמר ר' אלעזר איכא דברים בגו א"ר יהושע בן לוי מהו דברים בגו אתהלך לפני יי' בארצות החיים בארצות ששם המתים חיים שלא יצטער בצער גלגול מחילות שכל הצדיקים הקבורים בחוצה לארץ עושה להם הב"ה מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאים עד שהן מגיעין לא"י ושם הב"ה נותן להם רוח חיים והן עומדין משמע שהשני טעמים של עבודת כוכבים ושל כנים הם טעם לאל נא תקברני במצרים והטעם של גלגול מחילות הוא טעם לונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם שאם מפני שני הטעמים של עבודת כוכבים ושל כנים לבדם היה די לומר אל נא תקברני במצרים למה הוצרך לבקש שיוליכוהו לא"י אלא ודאי איכא דברים בנו וזהו הנכון, אבל לפרש"י קשה דאי משום צער גלגול מחילות אל נא תקברני חוצה לארץ מיבעי ליה לכלול מצרים ושאר הארצות שהרי באיזה מקום שיקברוהו אפילו חוץ ממצרים יש בו צער גלגול מחילות אלא עכ"ל דטעם גלגול מחילות לא קאי אלא על וקברתני בקבורתם אלא שעם כל זה אינו מתוקן דאי משום גלגול מחילות די בעצמותיו כמו ביוסף ולמה צוה שיוליכוהו מיד לא"י ומה שהכריחם לומר כל הטעמים הללו ולא הספיק להם באחד הוא מפני שמטעם עבודת כוכבים לבדו או מטעם הכנים לבדו די באל נא תקברני במצרים ולמה הוצרך לומר ונשאתני וגו' ומטעם גלגול מחילות לבדו די בעצמותיו כיוסף אבל מטעם העבודת כוכבים וגלגול מחילות לבדם או מטעם הכנים וגלגול מחילות די אלא דכולהו איתנהו: