29וקרהו אסון שהשטן מקטרג בשעת הסכנה. בב"ר אמרו וקרהו אסון ובבית לא הדא אמרי אין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה אבל גבי ועזב את אביו ומת לא אמרו זה מפני שמיירי במית' מצד טורח הדרך שהיא מיתה טבעית מדכתיב ומת המורה על הטבעית ואין לומר בו שהשטן מקטרג בשעת הסכנה אבל הכא שכתוב וקרהו אסון המורה על המיתה המקרית אמרו שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:30והורדתם את שיבתי וגו' עכשיו כשהוא אצלי אני מתנחם בו על אמו ועל אחיו ואם ימות דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד. ב"ר לא ידעתי מהיכן למדו לומר כן בשלמא אילו אמרו דומה עלי ששניהם מתו ביום א' יובן זה ממה שאמר ויצא הא' מאתי הרי יוסף וכתיב ולקחת' גם את זה מעם פני הרי כאן שנים ועלייהו כתיב וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאולה דמשמע שלולא מיתתו של זה לא היתה יורדת שיבתו ברע' שאולה ולא יתכן זה שהרי גם בזולת מיתתו של זה כבר אמר על מיתתו של יוסף כי ארד אל בני אבל שאולה אלא עכ"ל דה"ק שאעפ"כ הייתי מתנחם קצת על ידי בנימין אחיו ואם ימות זה תסור נחמתי ואשאר כבראשונה וכאילו מת באותו יום שימות בנימין ונמצא שדומה עלי כאילו שניהם מתו ביום אחד אלא ששלשתן מתו ביום אחד שכולל גם את רחל עמהם מהיכן למדו לומר כן. ויש אומרים שמפני שהזכיר אשתי בזה הספור שלא היה לו לומר אלא אתם ידעתם כי שנים ילדו לי מאם אחת ויצא האחד גו' מאי אשתי החביבה לי שהייתי מתאבל עליה ועל ידי יוסף הייתי מתנחם וכשמת יוסף נשאר בנימין והייתי מתנחם על ידו על אחיו ועל אמו אם ימות זה דומה עלי ששלשתן מתו ביום אחד:
