1לענין החכמה דבר הכתוב. אינו ר"ל שלא נתנה בהם חכמה מתתלה ועכשיו נתנה שהרי למעלה גבי ולא יתבוששו כתב ואע"פ שנתנה בו דעה לקרות שמות לבהמות ולעופות אלא לענין החכמה של ידיעה זאת שנודע להם עכשיו מה שאבדו כמו שאמרו בב"ר וכי סומין היו רבי יודן בשם רבי יוחנן בן זכאי אמר משל לערוני אחד שהיה עובר לפני חנותו של זגג והיתה לו קופה מלאה כוסות והכשיל במקלו ושברן עמד ותפשו אמר ליה ידע אנא דלא מהנינא מינך כלום אלא בא ואראך כמה טובות אבדת כך הראה לו הקדוש ברוך הוא לאדם כמה טובות אבד:2מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה. היא מצות ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו אבל לא ידעתי למה לא פי' שידעו הבושת שיש בעומד ערום כדפירש גבי מי הגיד לך כי ערום אתה ושמא י"ל דגבי ואירא כי ערום אנכי שלא יסבול להתפרש רק מעני' הבושה ולא מענין העדר המצוה כי לא תהיה היראה אלא ממה שעבר באזהרה שהוזהר בה ולא ממה שהוא ערום מן המצוה גם לא יפול מאמר מי הגיד לך על היותו ערום מן המצוה שהו' עצמו יודע שעבר עליה הוכרח לפרש קרא דואירא כי ערום אנכי ואחבא שהוא מקרא קצר כאילו אמר ואירא כי ערום אנכי והוא בושת להראות ערום לפניך ואחבא ואז אמר לו השם מי הגיד לך לדעת שבושת יש בעומד ערום אבל גבי וידעו כי ערומים הם שאפשר להתפרש בלתי שום קצור פירשוהו ערומים מן המצוה ופירש ותפקחנה עיניהם בידיעה הזאת:
