מזרחי, בראשית ג׳:א׳

מפרשים:
1 מה ענין זה לכאן היה לו לסמוך ויעש לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אלא למדך מאיזה סבה קפץ הנחש כו'. בב"ר בשם ר' יהושע בן קרחה ומשמע דס"ל לר"י בן קרחה שהכתנות הללו בתחלת בריאתן נעשו מיד מפני הצנה והחום שלא היו יכולי' להתקיים בזולתן ומ"ה קשיא לי' דלא הוה צריך קרא לומר אלא ויעש ה' אלהי' לאדם ולאשתו וגו' תיכף אחר ויהיו שניה' ערומי' שאילו היה סובר שהכתנות הללו לא נעשו אלא מפני הבושה שהיו מקפידין על גילוי הערוה לא הוה קשיא לי' ולא מידי שהרי המקומות כסדרן הן כתובין שא"א לומר ספור ויעש ה' אלהים כתנות עור וילבישם קודם ספור וידעו כי ערומים הם שהיו מקפידי' על גילוי הערוה וא"א לומר שהיו מקפידי' אלא אחר שאכלו מעץ הדעת ונפקחו עיניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו עלה תאנה לכסות ערות' וא"א לומר וידעו כי ערומי' הם קודם ספור החטא וא"א לומר ספור החטא אלא אחר ספור והנחש הי' ערום שעל ידו היה החטא וכיון שכן מנא לי' לר' יהושע לומר שהכתנות הללו בתחלת בריאתן מיד נעשו מפני הצנה והחום עד שיקשה עליו זה דילמא לא נעשו הכתנות הללו אלא מפני הבושה ויהיו המקראות כסדרן ועוד אם כשבראן הלבישם מיד מפני הצנה והחום איך היו ערומי' ולא יתבוששו בשעה שהיו מתעסקי' בתשמיש עד שראה אותם הנחש ונתאוה להם ומהו זה שכתוב וידעו כי ערומי' הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות דמשמע שאחר שחטאו ונפקחו עיניהם וידעו כי ערומים הם ויתפרו והלא מתחלה כשנבראו מיד הלבישם מפני הצנה והחום שלא היו יכולים להתקיים:
2 לפי ערמתו וגדולתו הית' מפלתו ערום מכל ארור מכל. בב"ר בשם ר"מ שלא היה לו לכתוב אלא והנחש היה ערום ויאמר אל האשה למה אמר מכל חית השדה וכי אם לא היה ערום מכולם אע"פ שהיה ערום ממנה לא היה יכול לפתותה אלא להודיעך שלפי ערמתו היתה מפלתו שאינו דומה חטא המכיר את רבונו ומכוין למרוד בו לחטא מי שאינו מכיר את רבונו:
3 אף כי אמר שמא אמר לכם. ב"ר שא"א לפרשו כמשמעו כמו אף כי אנכי אעננו אף כי נתעב ונאלח אף כי הבית הזה שפירושם כ"ש מפני שהוא התחלת דבור גם א"א לפרשו מלשון אמת כמו שפירשו אונקלוס מפני שאם יהי' על דרך שאלה יחוייב שנא' שאמרה לו האשה או בעלה מקודם שהשם הזהירם על זה ולכן שאל אותה אם הוא אמת מה שאמרו לו ולא מצאנו זה בשום מקום ואם יהי' ע"ד האמת שאמר לה דעי שהאמת הוא שהשם גזר עליכם לא תאכלו משום אחד מכל עץ הגן וענתה האשה אין האמת כן אלא מפרי עץ הגן נאכל ומפרי כו' לא נאכל איך יתכן שיהי' הנחש יודע אמתת הצווי שצוה השם לאדם יותר מהאשה ששמעה אותו מבעלה שצווה מפי השם והלא לא היה הצווי הזה רק לאד' לבדו ומאין ידע הנחש זה עד שיהיה חולק עם האשה ששמעה הדבר מפי במלה אך לא ידעתי אנה מצא רש"י אף כי בלשון שמא אבל הרד"ק פי' אותו כ"ש ומפני שהוא התחלת דבור וא"א זה הוכרח לומר שאמ' לאשה דברי' אחרים שהמקום שונא אתכם בעבור שאתם גדולי' משאר היצורי' שלא יעשה לכם מעלת כך וכך וכ"ש שאמר לכם אל תאכלו מכל עץ הגן לזה תכירו ששונא אתכם ואמר אחר זה ואל יקשה עליך התוספת הזה כי לא יתכן לפרשו בשום פי' שבעולם מבלתי תוספת אחר לפי שאמ' אף ואף לעולם מוסיף על אשר אמר:
4 אף על פי שראה אותם אוכלים. אע"פ שלא נודע זה מן הכתוב הסברא מוכחת עליו דאם לא כן מהיכן היו אוכלים: