10לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספר אותו לאביו בפניהם. כי קודם זה ויספר אותו לאחיו ואמר וחזר וספר אותו לאביו בפניהם ולא וחזר וסיפר אותו לאביו ולאחיו מפני שלא תפול מלת ספור רק על הפעם הראשונה שהוא ספור חדש לא על השנית לכן פירש שמלת ויספר אינה דבק' רק עם אל אביו ופי' ואל אחיו שהיה זה הספור בפניהם:11ויגער בו לפי שהיה מטיל שנאה עליו. לא לפי שהיה קשה בעיניו זה:12והלא אמך כבר מתה. בב"ר פירש ה"א התימה של הבא נבא המורה על הנמנע דבק עם אמך שכבר מתה לא עם להשתחוו' לך שזה אינו נמנע ויעקב כל עצמו לא היה רק להכזיב חלומו שלא יתקנאו בו אחיו ואם היתה התמיהה בעד ההשתחווי' אין בזה הכזבה מאחר שהוא אפשר ואם הוא אפשר רחוק:13והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה. ב"ר וא"ת מ"ל לרז"ל לומר כן דילמא יודע היה זה אלא שאמר זה כדי שלא יטיל קנאה עליו כדפרש"י גבי ויגער בו אביו. יש לומר דאי הוה ידע זה היה די בגערה לבדה להסיר הקנאה ולא היה אומר הבא נבא אני ואמך והלא אמך כבר מתה פן ירגישו גם בניו שהדברי' מגיעים לבלהה והשתא תו ליכא לאקשויי הא דפרש"י גבי ויגער בו לפי שהי' מטיל שנאה עליו וגבי הבא נבא אני ואמך פי' והוא לא היה יודע שהדברי' מגיעי' לבלה' דמשמע שאם הי' יודע זה לא הי' אומר כן ולא הי' גוער בו אע"פ שהיה מטיל שנא' עליו דגער' לחוד ותמיהה לחוד:14ורבותינו למדו מכאן כו' שהם סוברי' שפי' אמך אינו נופל אלא על אמו ממש אלא שאין חלו' בלא דברי' בטלי':15ויעקב נתכון להוצי' כו'. דא"א לומ' כן שלא היה יודע שאין חלום בלא דברים בטלים ולפיכך הכזיב את החלום כלו עם הכזב' אמו שלא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה ולא שנתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו מפני שכיון שרבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים אי אפשר שיהיה יעקב אבינו טועה בזה אבל בענין בלהה שתקר' אמו שהוא דבר שנופל בסבר' אינו מחויי' שידע אותו יעק' אלא שיש לתמו' למה לגבי הדברי' מגיעי' לבלה' אמרו שיעק' אבינו לא היה יודע זה שאילו הי' יודע זה לא היה אומר והלא אמך כבר מתה כי היה לו לחוש שמא ידעו גם בניו דאמרו שאין זה אלא דרך תחבולה ואלו לגבי אין חלום בלא דברים בטלים אמר והלא אמך כבר מתה ולא פחד שמא ידעו גם בניו שאין חלום בלא דברים בטלים ויאמרו שאינו אומר זה אלא דרך תחבולה בעלמא:
