8ויירא שמא יהרג. ב"ר ובתנחומא. וא"ת למה פחד שמא יהרג והלא כבר הבטיחו השם בצאתו מבית אביו והשיבותיך אל האדמה הזאת בשלמא בעד בניו איכא למימר לא ידע אם על אלה אם על אחרים כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם אלא על עצמו למה היה מתירא כבר הקשו זה בברכות פר' קמא ובסנהדרין פרק חלק רבי יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וגומ' וכתיב ויירא יעקב מאד ומשני אמר שמא יגרום החטא ופי' רש"י שמא אחר ההבטחה חטא ותניא עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה שבאו בימי יהושע עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה כשעלו מגלות בבל בימי עזרא מכאן אמרו ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא לבא ביד רמה כדרך שנעשה להם נס בימי יהושע אלא שגרם החטא ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו לכורש ואחשורוש ודריוש האחרון ש"מ שאין ההבטחה מתקיימת אם חטא אחרי ההבטחה. אך קשה מהא דברכות פ"ק דא"ר יוחנן משם ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו מנ"ל ממשה רבי' שנא' לו הרף ממני ואשמידם ואעשה אותך לגוי גדול ואע"ג דבעי רחמי עלה דמלתא ובטלה אפי' הכי אוקמיה בזרעיה שנאמ' ובני משה גרשום ואליעזר ובני אליעזר רחביה הראש ובני רחביה רבו למעלה ותני רב יוסף למעלה מפ' ריבוא וליכא למימר כשלא חטא אחר ההבטחה אפי' על תנאי אינו חוזר אבל כשחטא אפי' בלתי תנאי חוזר דא"כ מהו זה שאמר ירמיה לחנניה בן עזור אך שמע נא את הדבר הזה אשר אנכי דובר באזניך ובאזני כל העם וגו' הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת הוה ליה לחנניה למימ' אע"פ שנבואתי אמת אם חטאו אח' הבטחת השלום תבטל הבטחתן ועוד הרי בפי' אמרו בפ' במה בהמה א"ר אחא בר חנינא מעולם לא יצאת מדה טובה מפי הב"ה וחזרה לרעה חוץ מדבר זה דכתיב ויאמר ה' אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תיו על מצחות האנשי' הנאנחים כו' ופי' רש"י חוץ מדבר זה שהוציא דבור לטוב' ומפני עונש ותוכחה חזר בו וכ"כ גם הרמב"ם ז"ל בהלכו' יסודי התורה שכל דבר טובה שיאמר האל אפי' על תנאי אינו חוזר וליכא לאקשויי מקרא דרגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ועשה הרע בעיני לבלתי שמוע בקולי ונחמתי על הטובה דהת' בדבור של מחשבה קמיירי כלומר רגע אחשוב על גוי וגו' כמו ודברתי אני עם לבי תדע דלעיל מיניה כתיב הכיוצר הזה לא אוכל לעשו' לכם בית ישראל נאם ה' הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל והתם במחשבה קמיירי אבל בדבור ממש שיאמר אותו לנביא אפי' על תנאי אינו חוזר. ושמא י"ל שאני הכא שההבטחה היתה לעצמו ואין בחלופה הכזבת הנביא אבל כשההבטחה היא לאחרי' שיש בחלופה הכזבת הנביא אפי' על תנאי אינו חוזר דמהאי טעמא יש לחלק בין מחשבת השם לטובה ובין דבורו לטובה שהטעם הוא מפני שבדבורו איכ' הכזבת הנביא ולא במחשבתו. אך קשה מהא דתניא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית כו'. דבהבטחת אחרי' קמיירי שהשם אמר למשה שיבטיח את ישראל על כך ואפי' הכי לא נתקיימה. ושמא יש לחלק בין נתקיימה ולא נתקיימה ובין חוזר ואינו חוזר דלגבי קיום ההבטחה אם חטא אינה מתקיימת אעפ"י שהיא לטובה ואלו גבי חזרה מטובה לרעה אינו חוזר אפילו אם היתה על תנאי והיינו דא"ר חמא בר חנינא מעולם לא יצאת מדה טובה מפי הקב"ה וחזרה לרעה חוץ מזו ולא אמ' מעולם לא יצאת מדה טובה מפי הב"ה ולא נתקיימה ודוק. אך קשה מההיא דירמיה והרמב"ם שאמ' שאם לא נתקיימה הטובה שאמר הנביא בידוע שהוא נביא שקר לכן היותר נכון לומ' הוא דהתם בהבטחת השם לישראל גבי עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שנייה אע"פ שלא נתקיימה לגמרי כמו בביאה ראשונ' מפני החטא מ"מ כבר נתקיימה וזכו בביאה שנייה ואין בזה הכחש' הנביא ומה שאמ' ירמיה הוא כשלא נתקיימה כלל לא כלה ולא מקצתה:9ויצר לו שמא יהרוג אחרים. ב"ר י"מ שמא יהרוג את עשו ויקללנו אביו וכן מצאתי בתנחומא אבל מהריגתן של אחרים לא היה מצר מפני שהבא להורגך השכם להורגו כדנפקא לן מקר' דאם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת אין לו דמים לפי שבא על עסקי נפשות שיודע שאם תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך מלהציל ממונך והוא בא לדע' כן שיקום עליך ויהרגך לפי' אמרה הורה השכם אתה והרגהו כדאיתא בברכות פר' הרואה ובסנהדרין פר' בן סורר. וא"ת והלא עשו גברא אלמא הוה ושמא הביאם בעל כרחם. י"ל אפי' הכי לא היה להם לשמוע לו שהרי נמנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירו' שבתורה אם אומרים לו לאח' עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וג"ע וש"ד כדאית' בסנהדרין בפ' בן סורר משמיה דר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אך קשה דילמא לא להרוג אותו נתכוונו אלא להרוג האחרים שהיו עמו דהשת' לית בהו משום הבא להרגך השכם להרגו אלא משום רודף והרודף אחר חבירו להרגו אין הורגין אותו אלא כשאינן יכולין להציל את הנרדף באחד מאיבריו של רודף בשיקטעו ידו או רגלו וכיוצא בהם שאז ניתן רשו' לרודף להציל את הנרדף בנפשו של רודף אעפ"י שעדין לא הרג הרודף את הנרדף כמו ששנינו בסיפרי אליבא דחכמים אבל אם היה יכול להציל את הנרדף בא' מאבריו ועבר והרגו הוא כרוצח גמור לפיכך צ"ל דויצר לו שמא יהרוג את אחרים לאו אעשו לחודיה קאי אלא אכולהו וההיא דתנחומא דקאמר שמא יקללנו אביו ה"פ וכי תימא בשלמא בשאר האנשים שבאו עם עשו דין יש לו ליעקב שיצר לו שמא יהרוג מהם דדילמא לא נתכוונו להרוג אותו אלא את העם אשר אתו ואינן אלא רודפים ולא ניתן רשות להורגן אלא כשאינו יכול להציל הנרדף בא' מאבריו ופחד שמא יהרוג מהם ברוב בלבולו בשעת המלחמה אע"פ שהיה יכול להציל באחד מאיבריו של רודף אלא בעשו למה הצר לו והלא עשו בודאי להורגו קא מכוין והתורה אמרה הבא להורגך השכם להורגו והשיבו כדי שלא יקללנו אביו כי לא יתשוב אביו שעשו בא להרוג את יעקב שהרי בחזקת כשר היה אצלו כדנפקא לן מויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שהיה צד ומרמה את אביו בפיו אבא היאך מעשרין את התבן ואת המלח. ויש ספרים שכתוב בהם ויצר לו שמא יהרוג הוא אחרים ומפרשים דקאי אעשו שמא יהרוג עשו את האחרים שהיו עם יעקב והכי משמע נמי לישנא דויצר לו שפי' לו לאותם שהם שלו שהי' יעקב ירא שמא יהרג הוא וגם היה מצר בעבור העם שלו שמא יהרגם עשו. ואין זה נכון מפני שהוא מורה רק על יעקב ועוד שהטעם של תנחומא דשמא יקללנו אביו ולישנא דב"ר לקמן יכחישם. ומה שהכריח את רז"ל לפרש וירא לדבר א' ויצר לו לדבר אחר הוא משום דאין יראה בלא צרה ומאחר שאמר ויירא ידענו שהיה לו צרה למה חזר וכתב ויצר לו ש"מ חד שלא יהרג וחד שלא יהרוג וכך אמרו בב"ר א"ר יהודה ב"ר אלעאי לא היא יראה ולא היא צרה אלא וירא שלא יהרג ויצר לו שלא יהרוג אמר אם מתגבר הוא עלי הורגני ואם אתגבר אני עליו הורגו פי' אחר שהיה לו יראה ולא היה לו צרה בתמיהה איך אפשר שיהיה לו יראה ולא יהיה לו צרה ואם כן ויצר לו למה לי אלא וירא שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג:
