1זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ. דאל"כ ויהי לי שור וחמור למה לי מעיקרא אמר גרתי להודיעו שלא נתקיימו לו הברכות והדר אמר ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וליכא למימר שורים וחמורים לא נאמר אלא שור וחמור כדרכו של עני דאם כן היכי הדר שדר ליה לדורון כל אותו המתנה שימצא שקרן בדבריו אלא עכ"ל דשור וחמור כדרך בני אדם הוא דקאמר שדרכן לומר על שורים הרבה שור כדלקמיה ואע"פ שאמרו בפר' מרובה ובפר' בכל מערבין ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפור' פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל כן ותנן נמי בפ"ק דסוכ' זה הכלל כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גדולו מן הארץ אין מסככין בו ואמר רבי יוחנן דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך שבעת הימים מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה וגדולו מן הארץ אף סוכה כן ופרש"י חגיגה כל בהמה לר' יוחנן גדולי קרקע הן מיהו מאחר ששנינו במציעא בפרק השוכר את הפועלים אוכלין בדבר שגדולו מן הארץ וגמרינן לה מדיש דת"ר דיש מה דיש מיוחד דבר שגדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינ' גדולי קרקע ואין פועל אוכל בו אלמא בעלי חיים לאו גדולי קרקע מיקרו ולפיכך החולב את הצאן לא הוי בכלל דיש שהוא גדולי קרקע ובפ"ק דקדושין אמרו ג"כ גבי הענקה דאי כת' צאן ה"א בעלי חיים אין גדולי קרקע לא כתב רחמנא גורן אלמא בעלי חיים לא גדולי קרקע הן עכ"ל דגדולי קרקע מתפרש לשני ענייני' פעם שנזונין מן הקרקע ופעם שהוייתן מן הקרקע ומשום הכי גבי מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע וגבי מה חגיגה דבר שגדולו מן הארץ יתפרש שנזונין מן הקרקע וגבי יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינן גדולי קרקע וגבי הענקה שאמרו אי כתב צאן ה"א בעלי חיים אין גידולי קרקע לא יתפרש שאין הווייתן מן הקרקע כדפירשו התוספות בפר' השוכר את הפועלי' וכן פי' רש"י בסוכה פ"ק והא דקאמר הכא זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ יתפרש בהכרח שאין הווייתן מן הקרקע:2להגיד לאדוני להודיע שאני בא אליך. הוצרך להוסיף אחר להגיד לאדוני דבור שאני בא אליך משום דבזולת זה הוה אמינא שהוא מוסב למעלה להגיד לאדוני שלא נעשתי שר וחשוב אלא גר ושאין לי אלא שור וחמור וכיוצא בהן שאינן מברכות אבא שהוא ברכני מטל השמים ומשמני הארץ ואלה אינן לא מן השמים ולא מן הארץ ואי אפשר זה דא"כ מאי למצוא חן בעיניך דקאמר הא אין ההגדה הזאת סבה למציאות חן אלא שלא ישטמנו לפיכך הוצרך להוסיף שאני בא אליך לומ' שההגדה הזאת היא להודיעו שרצונו ללכת אצלו להשתעבד לו שאז יתכן לומר למצוא חן בעיניך:3למצוא חן בעיניך שאני שלם עמך ומבקש אהבתך. הוצרך לפרש כן ולא שיהיה כמשמעו כדי שתאהבני כפירוש למען אמצא חן בעיניך בכל מקו' מפני שאם יהיה כמשמעו יראה שאינו זה מחמת אהבה אלא כדי להעביר כעסו מעליו שיחזור שיאהבנו לפיכך הוצרך לפרש שכונתו פה בדבור למצוא חן בעיניך הוא לומר שבביאתי אליך אעשה לך כל כך שירות של אהבה ושל כבוד שתדע שאני מבקש אהבתך ואין זה אלא להיותי שלם עמך שלפי זה אין מאמר למצא חן בעיניך טעם על ביאתו אליו אלא הפועל שיעשה בביאתו אליו שהוא ההשתדלו' על בקשת אהבתו שהוא המציאות חן בעיניו:
