1כל טרם שבמקרא לשון עד לא הוא. פי' במקום שתי מלות עדיין לא וכן תרגמו המתרגם עד לא:2ואינו נפעל. פי' אינו נגזר ממנו פועל לומר הטרים כמו שנגזר מן קודם הקדים:3וזה מוכיח. כי אם יהיה פירושו קודם ויהיה דבק עם מלת יהיה ויצמח הכתובי' אחריו אין כאן מאמר פוסק ואיך יתן טעם בו לומר כי לא המטיר שהוא נתינת סבה למאמר הפוסק כי רחוק הוא שיהי' כי לא המטיר מכלל הנושא כאילו אמר טרם שיצמח מפני שלא המטיר שא"כ יהי' וי"ו ואד נוסף ואם אינו דבק עם מלת יהי' ויצמח רק עם מלת זה ואם אינה כתובה כאילו אמר וכל שיח השדה קודם זה היה בארץ וכל עשב השדה קודם זה צמח שוב לא יפול עליו מאמר כי לא המטיר הילכך על כרחינו לומר שאין פירוש טרם כמו קודם וזה מוכיח על כל טרם שבמקרא שאינו מלשון קודם:4ועוד אחר כי טרם תיראון עדיין לא תיראון. פי' ועוד יש מוכיח אחר על זה והוא טרם תיראון כי אם יהי' פירושו קודם ויהי' דבק עם תיראון הבא אחריו יהי' מאמר חסר בהכרח כי א"א לומר שהספור הזה דבק עם והפשת' והשעור' נכתה אף אם נאמר שיהי' ו' והפשתה נוסף כאילו אמר קודם שתיראון דהיינו בזמן המרד הפשת' והשעור' כבר נוכתה ואין תקנה בם עם תפלתי זאת רק מכאן ולהבא דא"כ מה צורך לומר כי השעור' אביב והפשת' גבעול גם והחטה והכסמ' לא נכו ואם לא יהי' דבק עם מלת תיראון רק עם מלת זה ואם איננה כתובה כאלו אמר קודם זה אתם יריאים א"א זה בשום פנים מפני שאם מלת זה מורה על עת המרד יהי' פירושו קודם המכה אתם יריאים ולא בעת המכה וזה לא יתכן ואין לומר שמלת זה מורה על אפרוש כפי כאלו אמר קודם שאפרוש כפי אתם יראים כי מלת זה אינה נופלת רק על הדבר שנהיה לא על פרישו' כפים שעתיד להיות גם אין לומר שמלת זה מורה על מאמ' כצאתי מן העיר אפרוש כאילו אמ' קודם שומעכם מאמר כצאתי מן העיר אפרוש כפי אתם יראי' מפני שהמובן מזה הוא שאפי' בעת הזאת שהמכה עומדת אינכם יראים גם א"א לומר קודם סור המכה או קודם שאפרוש אתם יראים כי אין זה החסרון בכח המאמר כלל ועוד שא"כ היה לו לומר ואתה ועבדיך ידעתי כי אחר כן תמרודו שזהו המכוון פה ולא יתכן לומר שאמ' לו כן בדרך מוסר כי זהו בעבו' כבוד השם וכבוד פרעה בטל כנגד כבודו ית' ולא יפול בזה דרך מוסר. והחכם ר' אברהם טען על דברי הרב ואמר שרבי' שלמה אמ' כי טרם תיראון כמו לא תיראון וכמוהו טרם ישכבו וזאת המלה איננה נמצאת כאשר חשב כי לעולם יבא אחריה הענין כי אחר טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית והנה הטעם כאש' הית' קרובה עת שכיבת' נסבו על הבית וככה טרם יקראו ואני אענה ופכה כל טרם שבמקרא והנה אין טרם כמו לא. והרמב"ן ז"ל חזק דבריו ואמ' ויפה תפש רבי אברהם על דברי רש"י שאין טרם כמו לא אבל הוא כטעם קודם:5ואני תמה מאד על שניהם ז"ל כי הרב ז"ל לא אמר בשום מקום שפירוש טרם כמו לא רק כמו עדיין לא כמו שתרגם אנקלוס עד לא ועוד מי מלל לאברהם כי מלת טרם לעולם יבא אחריה העני' והנה טרם תיראון לולי שהוסיף עליו אפרוש כפי לא הי' אחריו ענין והרב ז"ל יחלוק עליו בתוספת הזה והדין עמו כי אין התוספת הזה בכח המאמר גם היה ראוי לומר ואתה ועבדיך ידעתי כי בסור המכ' תמרודו שזה המכוון פה כי לא יפול דרך מוסר בעני' שבין השם לפרעה כאש' חשב וכן וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וטרם יצמח אין אחריו ענין אם לא שימשוך הספור עד ואד יעלה מן הארץ ויהי' הוי"ו נוסף והרב יחלוק עליו בזה וכן הטרם תדע כי אבדה מצרים אין אחריו ענין כלל ועוד הנה בכל המקומות שיבא הענין אחרי המלה הזאת הוא בא עם וי"ו טרם יקראו ואני אענה טרם ישכבו ואנשי סדום בטרם תבא אליהן המילדת וילדו טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת בטרם תבא תבל לה והמליטה זכר ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב ואם יהי' פירושו מלשון קודם יצטרך לומר בכלם שהוי"ו בם כפ"א רפה בלשון ישמעאל ואין זה נכון לכן דברי המתרגם ודברי הרב הנמשך אחריו הם העיקר:6כשנגמרה בריאת עולם בששי. דהאי קרא דוכל שיח השדה כו' אקרא דאלה תולדות קאי וקרא דאלה תולדות אששי קאי שאז נגמרו כל תולדות השמים והארץ:7קודם שנברא אדם. דכתי' בתרי' ואדם אין:8יי' הוא שמו. פי' שם העצם כי זולתו כולם שם התואר ושם העצם הוא אות וסימן על עצמותו יתעלה לרואו בעיניו ולשמעו באזניו ושם התואר הוא המורה על תואר מתואריו:9אלהים הוא שליט ושופט על כל. פי' הוא שם תואר מורה על שולטנותו ודיינותו וכן פירושו בכל מקום י"י שהוא אלהים לא י"י ואלהי' ואמר לפי פשוטו מפני שרבותינו ז"ל דרשום לשני שמות מדת הדין ומדת הרחמים כמו שאמרו ביום עשות ה' אלהים שיתף מדת הדין עם מדת רחמי' ופי' שמות י"י אלהי' שבפסוק כי לא המטיר ה' אלהי' ולא שבפסוק ביום עשות ה' אלהי' הקודם לו מפני שה' אלהי' שבפסוק ביום עשות כבר פירשם למעל' גבי ברא אלהי' שבפסוק הראשון:10מקדם במזרחו של עדן נטע את הגן. כי לא יתכן לפרשו מקודם כמו מימי קדם קדמתה כמו שתרגמו אונקלס מפני שפשוטי המקראות של וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כו' ואדם אין כו' מורים שלא צמחו עשבים ואילנות כלל לא של ג"ע ולא שאר המקומות אלא אחר ברייתו של אדם ופי' ותוצא הארץ שעמדו על פתת הקרקע מיום ג' עד יום ו' כמו שדרשו בב"ר וכמו שכתב הרב לעיל וההיא דר' שמואל בר נחמני דאמר אדם נברא בששי וג"ע בשלישי פליגא אההיא דב"ר דעמדו על פתח הקרקע עד יום ששי ויפרש המקראות דלעיל שלא כמשמען והמתרגם שתרגם מלקדמי' נמשך אחריו והרב ז"ל נמשך אחר החולקים עליו מפני שפשוטי המקראות הם לעזרו אי נמי בריאת ג"ע לחוד וצמיחתה לחוד ולכ"ע בשלישי נבראת במאמר ותוצא הארץ אלא שהמתרגם סובר שפי' ויטע כפי' ותוצא והוא ביום השלישי קודם בריאת אדם והרב ז"ל סובר שהוא כמו ויצמח שהוא ביום הששי בעת שצמחו הצמחים שזה הי' אחר בריאת האדם ונכתב שנית בעבור כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וכל הנמשכים אחריו ויהי' מ"ם מקדם כמ"ם והעי מקדם שפירושו מפאת מזרח ומ"ש במזרחו של עדן אינו ר"ל שהמ"ם הוא במקום בי"ת רק שטעמו הוא כן שמכיון שנטעה מפאת מזרחו של עדן הרי היא נטועה במזרחו שאלו היה מכוין לפרש מקדם כמו בקדם לא הי' לו לומר אלא מקדם במזרח של עדן ולמה האריך לומר במזרחו של עדן נטע את הגן ועוד שאם יהי' המ"ם של מקדם במקום בי"ת הי' לו לכתוב מקדם העדן לא סתם מקדם דסתם במזרח במזרח העולם משמע אבל אם יהי' מ"ם מקדם כמשמעו אז הוא שב אל העדן דלעיל מיניה כאלו אמר מפאת קדם של עדן:11וא"ת הרי כבר כתוב ויברא את האדם. אף על פי שמקום הקושיא הוא על ויצר ה' אלהים את האדם מ"מ המתין הקושיא עד פה כדי שיפרש תחלה ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם במזרחו של עדן ואז יהי' גם זה מפרטי האדם ויצדק מה שהשיב עליה סתם בריאתו מהיכן סתם מעשיו וחזר ופי' ויצר ה' עפר מן האדמה וגו' ויצמח לו ג"ע ויניחהו בג"ע כו' ואלו הי' פירוש מקדם מקודם לא היתה הצמיחה בעבורו ואין זה מפרטיו:12וללמד על העופות שנבראו מן הרקק. לקמיה מפרש לה:
