27והם ז' ימי המשתה בירושלמי במועד קטן. וכך אמרו בב"ר מלא שבוע זאת אמר רבי יעקב בר' אח' מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה וכל זה דרך אסמכת' בעלמא שהרי זה של לבן אינו אלא מנהגא בעלמא שהיו נוהגין בזמן ההוא אבל בגמרא בבלי במועד קטן פרק קמא מפיק לה מויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלהינו ז' ימים וז' ימים ארבעה עשר יום מכדי ארבעה עשר יום כתיב ז' ימים וז' ימים למה לי ש"מ הני לחוד והני לחוד דאין מערבין שמחה בשמחה וכיוצא בו מצינו בשבעת ימי אבלות שהירושלמי הביא כמה מקראות על זה וכלן אינן אלא דרך אסמכתא בעלמא שהרי ז' ימי האבלות אינן אלא מדברי סופרים כדתניא בפ"ק דכתובות היה טבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו של חתן או אמה של כלה מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות אלמא אבלות מדברי סופרים היא דאי מדאורייתא היאך דוחין ימי המשתה של ד"ס את האבלות ומכאן הוכיח הסמ"ג ז"ל שהאבלות היא מד"ס אפי' ביום ראשון ודלא כבה"ג שסובר שיום ראשון הוא מן התורה דא"כ היאך דחו את יום ראשון וכתב הרמב"ם ז"ל אע"פ שנאמר בתורה ויעש לאביו אבל ז' ימים נתנה תורה ונתחדשה הלכה והדין עמו שהרי עד כאן לא קא מפלגי רבוואתא אם האבלות היא מן התורה או מדברי סופרים אלא ביום ראשון אבל בשאר ימי האבלות לכ"ע אינה אלא מדרבנן:28גם את זאת מיד. ולא לאחר ז' שני עבודתה כמו הראשונה שכן כתוב וימלא שבוע זאת ויתן לו את רחל בתו:29אחרות הקישן לראשונות. ב"ר דאל"כ אחרות למה לי:
