1וכבשה חסר וי"ו למדך שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית. דכנוי וכבשה שב אל הנקבה וזהו אליבא דרבי יוחנן בן ברוקא דאמר אחד האיש ואחד האשה חייבין בפריה ורביה שעל שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים ויאמר להם פרו ורבו והא דכתיב וכבשה בחסרון ו' ללמד שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל כדאיתא בב"ר וראיה לזה דכתיב ותצא דינה ולבסוף נכשלה דאם לא כן במה יכבוש אות' אי למלאכות שהאשה עושה לבעלה כדתנן בפר' אע"פ ההוא רבנן הוא דתקון לטובת' דזמנין דלא ספקי מעשה ידיה למזונותיה ותקינו לה שיהו מזונות האשה על בעלה והדר תקון מעשה ידיה לבעלה משום איבה:2ועוד למדך שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה. וכנוי וכבשה לפי זה שב על הארץ הסמוך לה ואם כן קרא דומלאו את הארץ וכבשוה באיש קמיירי שדרכו לצאת במלחמה לכבוש ארצות ולא באשה שהאשה אין דרכה לכבוש וכיון דקרא באיש קמיירי ולא באשה וכתיב ביה בההוא קרא פרו ורבו לאנשים הוא דקא מזהר ולא לאשה וזהו אליבא דרבי אלעזר בשם ר' יוסי בן זמרא דאמר האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה והא דכתיב פרו ורבו בלשון רבים משום דנעשית ע"י שניהם ומה שאמר ועוד לימדך אינו ר"ל שלמדנו מחסרון הוי"ו של וכבשה שני עניינים האחד שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית והאתר שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה שהרי האומר זה אינו אומר זה והאומר זה אינו אומר זה אלא הכי פירושו למדך על דעת ר' יוחנן בן ברוקא שהזכר כובש את הנקבה שלא תהא יצאנית ועוד למדך על דעת ר' אלעזר בשם ר' יוסי בן זימרא שהאיש שדרכו לכבוש מצווה על פריה ורביה ולא האשה:
