1לבקר את החולה. בפרק השוכר את הפועלים אית דמפרשי דמפיק לה מדלא הוזכר בזאת המרא' שום דבור וקשה דאם כן ההיא דפ' מפנין דאמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה דכתיב ויאמר ה' אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור ואמר רבי אלעזר בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין קטן אומר לגדול המתן עד שאבא אצלך ואלו בהקדוש ברוך הוא כתיב ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך והוא מה שכתב רש"י אחר זה ד"א קדש הוא והיה אומר להב"ה המתן לי עד שארוץ ואכניס את האורחים ר"ל שהוא חולק על הבקור' שהרי לפי זה מצינו שדבר לו השם אחר שהכניס את האורחים והאכיל' ושלחם כדכתיב ואברהם הולך עמם לשלחם ויאמר ה' כו' עד זעקת סדום ועמורה כו' ואי אפשר לומר כן שהרי בפ' השוכר את הפועלים אמרו מאי כחום היום א"ר חמא בר חנינא אותו היום יום שלישי למילתו היה ובא הקדוש ברוך הוא לשאול לו הוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתק' כדי שלא להטריחו באורחים נפק חזייה להקדוש ברוך הוא דקאי אבבא היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך דכיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא אלמא אפילו למאן דמפרש אדני קדש והיה אומר להקדוש ברוך הוא שלא יעבור מעל עבדו אית ליה שבא הב"ה לשאול בשלומו ואף על פי שיש חלוק בין הא דהשוכר לההיא דמפנין דבההיא דהשוכר משמע שמפני שהשכינה היתה רוצה להסתלק מעל אברהם משום דלאו אורח ארעא כו' אמר אל נא תעבור ובמפנין משמע שמפני שרצה אברהם לילך לקראת האורחים להכניסן אמר שימתין לו עד שיכניס את האורחין מכל מקום בענין שאמר לו להב"ה שלא יעבור שוין הן וכיון שא"ל שלא יעבור מצינו לפרושי שהמתין לו עד שהכניס את האורחים והאכילם ועשה להם לוייה כדכתיב ואברהם הולך עמם לשלחם ואחר כך התחיל לומר שהשכינה שבאה אליו אמר לו שלא יעבור מה עשה ואמר וה' אמר כו' ואלו היתה התחלת נבואה היה לו לומר ויאמר ה' וכו' כמנהג כל הנבואות ואפי' הכי אמרו שבא הב"ה לשאול בשלומו לפיכך צ"ל דהא דרז"ל לבקר את החולה לאו מדלא הוזכר שום דבור במראה הזאת הוא דמפקי לה אלא מדסמיך ליה דמדכתיב לעיל מיניה בעצם היום הזה נמול אברהם וכתיב בתריה וירא אליו ה' למדנו שבעבור שהיה חולה מהמיל' בא לבקרו כדדרשינן סמוכים בכל מקום שכן גבי וישמע יתרו אמרו מה שמוע' שמע שמע מלחמת עמלק וכ"ש הכא דכתיב ביה וירא אליו ה' בכנוי דמשמ' דאדלעיל מיניה קאי דאם לא כן וירא ה' אל אברהם מיבעי ליה:2יום שלישי למילתו היה. בפ' השוכר את הפועלים ואף על גב דמסמוכות לא משתמע אלא ביום המיל' עצמו מכל מקום מסתבר' דלא אתא למשאל בשלומיה אלא ביום היותר קשה למילה שהוא היום הג' כדכתיב ויהי ביום הג' בהיותם כואבים ותרגם אנקלוס כדתקיפו להון כביהון וזהו ששנינו בפ' רבי עקיבא מנין שמרחיצין את המילה ביום הג' שחל בשבת שנ' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבי' ופי' הרמב"ם בפי' המשנ' שמאמרו בהיותם כואבים ראיה שהיום השלישי קשה למהול כי הליחות נגרות ויורדות ומתהוה מהם חבורה וירבו אז המכאובות ואף על פי שאמרו שם אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדב' שנ' ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ה"מ לקטן דגדול לא סליק בשרא הייא וקטן סליק בשרא הייא ופרש"י דגדול אין מכה שבבשרו מעלה ארוכה מהר' אבל קטן מתרפא מידי סכנתו בשני ימים אבל גבי אברהם דגדול הוה ראיה גמורה היא ואף על גב דלכאורה משמע דאדרב' סכנה דיום שלישי פחות' מסכנת שני ימים הראשונים כדתניא בפ' ר' אליעזר דמיל' מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ביום ראשון כדרכן וביום שלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד ר"א בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביו' השלישי שחל להיות בשבת שנ' ויהי ביום הג' בהיותם כואבים אלמא בראשון איכא סכנה טובא ומשום הכי כ"ע מודו דמרחיצין בו כדרכן ובג' דליכא סכנ' כולי האי פליגי בה ת"ק ורבי אליעזר דת"ק סבר ביום ג' ליכא סכנ' ומזלפין אין מרחיצין לא ורבי אליעזר סבר ביום ג' נמי איכא סכנ' ומרחיצין כדרכן כמו ביום ראשון והיינו דפריך הגמרא אי הכי אף מרחיצין ביום הג' מיבעי ליה כמו בב' ימים ראשוני' ולפי זה אין טעם לדברי ר' חמא בר חנינא שאם מפני הסכנה יותר סכנה יש בשני הימים הראשונים מביום הג' איכא למימ' דהא דמודו כ"ע דמרחיצין כדרכן אינו אלא ביום ראשון כדתניא ביום ראשון כדרכן משום דביום ראשון איכא סכנה טובא מחמת כאב הפרוק חבור וביום ג' פליגי בה מר סבר איכא סכנה מחמת כאב השחין והליחות כמו ביום ראשון כדפירש הרמב"ם ז"ל ומר סבר ליכא סכנה אלא ביום ראשון אבל ביום שני לכ"ע ליכא סכנ' לא מחמת כאב הפרוק חבור ולא מחמת כאב השחין והליחות שעדיין לא נתעפשו הליחות היורדות עד יום שלישי ולפיכך ביום ראשון כ"ע מודו דמרחיצין כדרכן וביום ג' פליגי ביה ת"ק סבר מזלפין אבל לא מרחיצין ורבי אליעזר סבר ביום ג' נמי מרחיצין כמו ביום ראשון אבל ביום שני דליכא לא סכנת פרוק חבור ולא סכנת הליחות כ"ע מודו דאף לא מזלפין והא דפריך הגמרא אי הכי אף ביום הג' מרחיצין מיבעי ליה פירוש כמו ביום ראשון לא כמו בשני הימי' הראשונים ורבי חמא שאמר יום שלישי למילתו היה הוא משום דאי אפשר לומר ביום ראשון למילתו משום דביום ראשון כולו הוה עסיק במילת אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף ולאו אורת ארעא לבקרו באותו יום ביום שני נמי לא משום דלית ביה סכנה הלכך עכ"ל שלא בא לבקרו אלא ביום ג' למילתו. אבל לפרש"י שאמר דלא פליג רבי אליעזר אלא איום ג' דקאמר ת"ק מזלפין קשיא דא"כ בשני הימים הראשונים כ"ע מודו דאיכא סכנה ולא פליגי אלא בג' דלמר ליכא סכנה כל כך כמו בשני הימים הראשונים ולמר איכא סכנה כמו בשני ימים הראשונים וא"כ מה לו לרבי חמא בר חנינא לומר שיום ג' למילתו היה נהי דביום ראשון לא משום טירחא דמילתו ומילת עבדיו ילידי ביתו ומקנת כספו מכל מקום דילמא ביום שני בא לבקרו דאיכ' יותר סכנה מסכנת היום הג' למילתו ועוד מאי כדתקיפו להון כביהון דמתרגם אנקלוס הא בשני ימים הראשוני' יותר תקיף הוא מהיום הג' למילתו. ושמא י"ל דרש"י ז"ל סובר דהא דר' חמא גמרא היא ולא מסברא דנפשיה קאמר לה ויש כדמות ראיה על זה מדלא פי' במלתיה דרבי חמא בר חנינא כלום אך צ"ל דסוגייא דגמרא פליגא על המתרג' שתרגם כדתקיפו להון כביהון אך קשה מההיא דב"ר דקאמרי לושי ועשי עוגות הדא אמרה ערב הפסח היה וכן אמרו גבי ומצות אפה ויאכלו פסח היה והביאו גם רש"י כדלקמן שזה סותר להא דרבי חמא בר חנינא דאמר שלישי למילתו היה שאם אותו יום היה ערב הפסח היה מילתו בי"ב לניסן ויחוייב שיהיה גם לידתו של יצחק בי"ב לניסן שהרי לאברהם נאמר ביום מילתו אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנ' האחרת ודרז"ל שסרט לו סריטה בכותל דלשנה אחרת כשתבא חמה לכאן תלד שרה ואי אפשר זה שהרי במכילתא ובסדר עולם אמרו בהדיא שבט"ו בניהן נולד יצחק ותניא נמי בפרק קמא דר"ה דבין לרבי אליעזר ובין לר' יהושע בפסח נולד יצחק וכן כתב רש"י לקמן גבי כעת חיה פסח היה ובפסח הבא נולד יצחק וא"כ על כרחנו לומר דהא דרבי חמא בר חנינא דאמר יום נ' למילתו היה פליגא אב"ר וסובר שיו' ג' למילתו בי"ז בניסן היה ובו היה הבקור והב"ר סובר שביום המילה עצמו שהוא בט"ו בניסן דהיינו בערב הפסח מו' שעות ולמעלה היה הבקור ומעתה יש לתמוה על רש"י ז"ל שפירש גבי וירא אליו יום ג' למילתו היה אליבא דרבי חמא בר חנינא וגבי כעת חיה פירש פסח היה ובפסח הבא נולד יצחק כההיא דב"ר שהן אגדות חלוקות בהכרח. אבל אין זה כ"כ קשה שכך מנהגו של רש"י בכמה מקומות וכבר הארכתי על זה בתחילת פרשת בראשית עיין שם א"נ מה שפי' גבי כעת חיה פסח היה הוא בעד י"ז בניסן שהוא בפסח ומה שאמר ובפסח הבא נולד יצחק הוא בט"ו:3הוא שנתן לו עצה על המילה. י"מ על מקום המילה משום דקשיא להו לומר שאברהם אבינו בקש עצה על המילה שצוהו הבורא ית' ולא היא דהא בב"ר אמרו בהדיא למה נקרא שמו ממרא רבי עזריא בשם ר' יהושע אמר מפני שהמרא פנים באברהם שכשאמר לו הקב"ה למול הלך ונמלך בג' אוהביו א"ל ענר אתה כבר בן ק' שנה ותצער נפשך א"ל אשכל למה אתה ממאים עצמך בין שונאיך א"ל ממרא אי כאן לא עמד לך אלהיך בכבשן האש ברעבון במלכים והדבר הזה שאומר לך אין אתה שומע לו אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת לו עצה למול חייך איני נגלה אליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכל אלא בפלטין שלך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא אלא ה"פ שהלך ונמלך כדי לנסותם אם הם יראי השם כפי מה שהם מראים עצמם ויבטח בהם שיהיו בעלי בריתו כבתחלה או אינם יראים את השם אלא בפיהם ושוב לא יבטח בהם א"נ אדרבה מפני שידע שהם לא יתנו לו עצה למול בקש להמלך עמהם כדי שימנעוהו ועכ"ז לא ישמע אליהם ובזה יתקדש השם יותר ויותר על ידו:4לפיכך נגלה עליו בחלקו. אף על גב דאהלו שם היה נטוי מעיקרא כדכתיב ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון וכתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שוכן באלוני ממרא האמורי וא"כ כשבא הקב"ה לבקרו אי אפשר אלא במקו' שהיה שם אהלו נטוי מכל מקום השם שיודע העתידות אם היה רואה שלא יתן לו ממרא עצה על המילה היה מסבב סיבות שילך אצל מי שיתן לו העצה או במקום שאינו של אחד מהם אם לא היה שום אחד מהם נותן לו עצה א"נ היה נגלה אליו באהלו שהיה לו בהר כדכתיב ההרה המלט פן תספה ופרש"י שם אצל אברהם ברח שהוא יושב בהר כדכתיב ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ואף עכשו היה יושב שם שנאמר אל המקום אשר היה שם אהלה בתחלה ואף על פי שכתוב ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בתברון אהלים הרבה היו לו ונמשכו עד חברון. וא"ת מי הכריחו לרש"י לומר שמפני שנתן לו עצה על המילה נגלה עליו בחלקו דילמא לא נגלה שם אלא מפני שנמצא שם אהלו באותו יום שנימול שהרי אהליו היו נמשכים עד חברון ואע"פ שדרשו זה בב"ר כדלעיל אין זה מאותן האגדות הקרובות לפשוטו של מקרא ולא היה לו לרש"י להביא אותה בפירושו. י"ל דמיתורא דקרא קדריש לה דלא ה"ל למיכתב אלא וירא אליו ה' והוא יושב וגו' כמנהגו בשאר נבואותיו:5ישב כתיב בקש לעמוד אמר ליה הקב"ה שב כו'. בב"ר שאילו היה בוי"ו שהוא פועל בינוני היה מתפרש היה יושב כמו ופרעה חולם ואז היה פירושו שכאשר נראה לו השם היה יושב אבל כשראהו קם אבל השתא דכתיב בלא וי"ו שהוא פועל עבר משמע שכאשר נראה אליו השם ישב במקו' שהיה לו לעמוד אם היה יושב לפיכך דרשו שא"ל הקדוש ברוך הוא שב ולפיכך ישב:6לראות אם יש עובר ושב. שאין דרך החולה לישב בפתח אלא במטה:7הוציא הקב"ה חמה מנרתקה. פר' השוכר את הפועלים ופרש"י הזריח החמה בכח כדי שלא יהיו עוברי דרכים מצויים וכל זה כדי שלא להטריחו בהשתדלות האורחים דאל"כ בחם היום מיבעי ליה מאי כחם כחם אותו היום הידוע דכתיב ביה הנה יום בא לה' בוער כתנור בב"ר ופי' מנרתקה דרך משל כאלו גוף השמש נתון בתוך תיק ומשם מאיר לעולם ובאותו יום הוציאו מנרתקו והזריחו בכח:8ולפי שראהו מצטער על שלא באו אורחים בביתו הביא המלאכים כדמות אנשים. אינו רוצה לומר אבל אלו לא היה מצטער על שלא באו אורחים בביתו לא היה מביא מלאכים כלל לא כדמות מלאכים ולא כדמות אנשים כי הכרח היה שיבואו המלאכים כדי לבשר שרה אלא הכי פי' שלולי זה היו באים כדמות מלאכים ולא כדמות אנשים אלא שלפי זה נצטרך לומר שאצל לוט שלא היה מצטער לאורחים הביאם כדמות מלאכים ואם כן מאי ויעש להם משתה ומאי רק לאנשים האל אל תעשו דבר ומאי ויאמרו אליו איה האנשים אשר באו אליך והלא המלאכים אינם אוכלים ורואים ואינם נראים ושמא י"ל דגבי אברהם שדרכו להראות אליו מלאכים צריך לתת טעם למה באו עתה כדמות אנשים אבל גבי לוט שאין דרכו להראות אליו מלאכים צריך שיבוא אליו כדמות אנשים אך קשה מב"ר דמפרש גבי ויבאו שני המלאכים שנראו לו כדמות מלאכים:
