1בכל אשר תשב. ופי' ואימינה אשב בימינך סמוך לך וכן ואשמאילה אשב בשמאלך שלא אתרחק ממך שאם תאמר לימין העולם ולשמאלו שאז יהיו רחוקים זה מזה בתכלית המרחק ואין לך מריבה גדולה מזו:2אימין את עצמי כמו ואשמאילה. פי' כמו שמלת ואשמאילה היא מבנין הפעיל שפתחות האל"ף מורה עליו כן מלת ואימינה יחוייב שתהיה מבנין הפעיל כאלו היא נקודה בפתחות האל"ף. ויש לתמוה דבלא מלת ואשמאילה נמי צורתה מוכחת עליה שהרי נחי הפ"א בבנין הפעיל לא יהיה האיתן שלהם נקודים פתח בשום מקום אלא או בחולם כמו אוחילה או בצרי כמו איטיבה ומהו זה שהקשה ואם תאמר היה לו לינקד ואימינה גם מהו זה שהשיב כך מצינו במקום אחר אם יש להימין ואינו נקוד להימין שמורה שנשתנה זה השורש ממנהגו היה לו לומ' שנחי הפ"א ככה מנהגם בכל מקום כמו להרע או להיטיב:3כי כלה משקה ארץ נחלי מים. כאלו אמר כי כולה ארץ משקה שפי' ארץ של נחלי מים דאם לא כן מה טעם כלה משקה דמשמע שהארץ עצמה היא נחלי מים ואי' לפרש שמלת משקה פה היא בינונית ופירושו שהארץ היא משקה כל הרוצי' לשתות מפני שיחוייב מזה שהככר פה זכר ונקבה כמו תאכלהו אש לא נופח ואמר ארץ נחלי מים במקום ארץ משקה מפני שאין הכונה פה על ההשקאה רק על הנחלים והיאורים וקרא' משקה מפני שמהם תהיה ההשקאה:4לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה אותו מישור כגן ה'. שאי אפשר לומר שלפני שחת דבק עם כלה משקה הקודם לו כי לא היה לו להודיענו זה שכבר כתב למעלה מזה וירא את כל ככר הירדן וגו' וזה אינו אלא קודם שחת ה' והוסיף היה אותו מישור קודם כגן ה' מפני שעם התוספת הזה יהיה דבור שלם ובזולתו יהיה דבור חסר כי לא יתכן לומר לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' בלתי מלת המציאות הקושרת הנושא עם הנשוא שהוא היה והוא ויהיה ואולם מה שהוסיף עוד אותו מישור ולא הספיק לו עם תוספת מלת היה הוא מפני שחסר הנושא ובתשלומו לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה הככר ההוא כגן ה':5כגן ה' לאילנות כארץ מצרים לזרעים. ב"ר שאין הכפי"ן הללו ככפ"י כעם ככהן שהם להשואת העם לכהן והכהן לעם רק לדמיון הככר לשניהם לגן ה' לארץ מצרי' ופי' הגן לאילנות ומצרים לזרעים מפני שהגן מורה על האילנות כדכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ויצמח כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל וארץ מצרים מורה על הזרעים כדכתיב לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק:6עד צוער. אמר עד צוער במקום בואכה צוער להורות שפי' בואכה עד וכאלו אמר לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה אותו מישור עד צוער כגן כו':7דורשו לגנאי. דאמר רבי יוחנן כל הפסוק הזה לשם עבירה נאמר וישא לוט מלשון ותשא אשת אדוניו. את כל ככר כמו שנאמר בעד אשה זונה עד ככר לחם כי כלה משקה מלשון והשקה את האשה לפני שחת מלשון ושחת ארצה:
