13צוה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם ואל פרעה מלך מצרים צוה עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם. ש"ר דאל"כ בשלמא אל פרעה היינו דכתיב להוציא את בני ישראל אלא אל בני ישראל למה והשת' דרשינן אל בני ישראל להנהיג' בנחת צריך לדרוש נמי ואל פרעה לחלוק לו כבוד בדבריה' ולפי זה צריך להוסיף וי"ו במלת להוציא גם יתכן שיהיה פירושו להנהיג את ישראל בנחת ולחלוק כבוד לפרעה בדברם לו להוציא שאע"פ שיכעס עליהם צריך שיסבלוהו:14ופשוטו צוה על דבר ישראל ועל שליחותו אל פרעה. והשתא מלת להוציא קאי אתרוייהו אלא שהוא מתחלף בטעם דלגבי ישראל הוא מתפרש שיודעים שהוא עתיד להוציא' ממצרי' כדכתיב לכן אמור לבני ישראל אני יי' והוצאתי ולגבי פרעה שיתרה בו להוציאם א' ליסרו ועל ידי הייסורין להוציא':15ודבר הצווי מהו מפורש בפרש' שנייה לאחר סדר היחס. פי' ודבר הצווי של פרעה לבדו כי בפרש' שנייה לא נתפרש רק דבר צווי של פרעה:
