6את מי ראתה את הילד. ובא הכנוי ואחריו הידיעה כמו יביאה את תרומת יי' יעבדו אותו את נבוכדנצר ורבים כמוהם:7ומדרשו שראתה עמו שכינה. ויהיה פי' ותראהו את הילד ותראה עם הילד שראתה אור בהיר שהוא השכינ' יחד עם הילד.8קולו כנער. בסוט' אמרו קרי ליה ילד וקרי ליה נער אלא ילד הוא וקולו כנער דברי ר' יהודה א"ל רבי נחמיה אם כן עשית למשה רבי בעל מום פירש שהוא לוי ונפסל בקול עבה לעבוד' שיר אלא מלמד שעשתה לו אמו חופת נעורים בתיב' והרב פי' כרבי יהוד' ולא כר' נחמיה משום דמנער בוכה משמע שהיה קול בכיתו כקול בכיתו של נער ואם כרבי נחמיה לא הוה ליה למימר אלא והנה בנער ואם תאמר שבא הכתוב לומר שמפני שראתה אותו בתיבה בחופת נעורים וגם מפני בכיתו חמלה עליו אם כן הוה ליה למכתב והנה נער ובוכה ומה שטען רבי נחמיה על דברי רבי יהודה אם כן עשית למשה רבי' בעל מום אינה טענה מפני שאין הלוי שקולו עבה נפסל לעבודת השיר אלא בהיותו נער וקולו עבה ומשונה מכל הנערי' אבל אם בהיותו נער היה קולו כשאר כל הנערים אע"פ שהית' קולו משונה בעת ילדותו אין בכך כלום ור' נחמיה עצמו מודה בזה רק שתשב שמאח' שבילדותו היה קולו כקול נער אין ספק שבעת הנערות יהיה קולו עבה ומשונה מקולות שאר הנערים ולכן טען מה שטען ואין לדחות דברי רבי יהודה ממה שלא השיב שכן דרך החולקי בכמ' מקומו' ועם כל זה הלכה כמותו כדתנן בפרק ראוהו ב"ד כל השופרו' כשרי' חוץ משל פרה מפני שהוא קרן אמר רבי יוסי והלא כל השופרו' נקראו קרן שנאמ' והיה במשוך בקרן היובל ועכ"ז קי"ל כרבנן והתם בעי הגמר' שפיר קאמר להו ר' יוסי לרבנן ומשני כל השופרות איקרי שופר ואיקרי קרן דפרה קרן איקרי שופ' לא איקרו ותניא נמי בפרק כל שעה מניין לאוכל חמץ מו' שעות ולמעלה שהוא בלא תעשה שנאמר לא תאכל עליו חמץ דברי ר' יהודה אמר ליה ר' שמעון וכי אפשר לומר כן והלא נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימי' תאכל עליו מצות משעה שאתה בקום אכול מצה אתה בלא תאכל חמץ ועכ"ז הלכה כרבנן ובעי הגמר' שפיר קאמ' ליה ר' שמעון ומשני אליבא דר' יהוד' ומעתה וש לתמוה מאד על הרמב"ן ז"ל שטען על דברי הרב שאמר קולו כנער ואמר שכב' דחו זה ואמרו א"כ עשית' למשה רבינו בעל מום. גם מה שטען עוד ואמר ומה טעם שיזכר הכתו' עובי קולו אינה טענה כי עובי הקול והפלגתו באד' מורה על גבורת הלב ותוקעו והזכיר הכתוב שזאת היתה סבת החמלה עם היותו מילדי העברים המאוסי' אצל כל מצרים וכ"ש בעת המלך וכן היא דעת רבי אברה' בן עזרא ז"ל שפי' שהיו איבריו גדולים כנע' שהיא הוראה על הגבורה ולא כמו שהבין דברי הרמב"ן ז"ל שהיא הוראה על יופיו עד שהוכרח להוסיף שהיו אבריו יפים ומתוקנים כנער מפני שאין גודל האברים מורה על היופי אלא שאין טעם במלת בוכה במקום הזה ויצטרך להוסיף וי"ו על הבכי:
