4כי יבער יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חברו וכו'. אמר שמלת יבער שהיא פעולה נגזרת מן הבהמה מורה על הולכתה ולא על עשייתה כמשפט כל הפעולות וזהו אמרו יוליך בהמותיו גם הוסיף בית במלת שדה או כרם מפני שהולכ' הבהמות היא במקום וצריך להוסיף בית על שדה גם הוסיף של חברו כי אחריו מפורש ובער בשדה אחר גם הוסיף ויזיק אותה כי אחריו מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם ואם לא הזיק למה ישלם ומה ישלם גם הוסיף באחת משתי אלו לומר ששני מיני נזק אמורים כאן הא' השלוח שהוא הרגל והאחר הביעור שהוא השן כדברי רז"ל לא ששלח אות' בכרם והלך ובער שאין כאן אלא נזק השן כנראה מפשט הכתוב וכאילו אמר כי יבער איש בשדה או בכרם והזיק ברגלו או בשינו מיטב שדהו כו'. ותניא בריש ב"ק ושלח זה הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור ובער זה השן וכה"א כאשר יבער הגלל עד תומו וליכא לאקשויי כיון דשלוח נופל על השן ועל הרגל כדכתיב משלחי רגל השור והחמור וכתיב ושן בהמות אשלח בם לכתוב רחמנא ושלח ולא בעי ובער שכבר תרצו בגמרא דאי לאו קרא יתירה ה"א או הא או הא או רגל דהזקו מצוי או שן דיש הנאה להזקה וא"ת לעולם לכתוב רחמנא ושלם ולא בעי ובער ומסתמא כיון דשן ורגל שקולין הן שאין זה חמור מזה שהרי בשניהן יש בהן צד חמור יבואו שניהם מושלח דהי מינייהו מפקת כבר תרצו בגמרא דאי לאו ובער ה"א מאי ושלח ושלחה שלוחי הבעל בכונה לראות בשדה חבירו אבל אזלא ממילא לא קמ"ל ובער וכיון דנפקא לן שן דממילא מובער אתיא רגל וילפא מיניה ולפי זה צ"ל דהא דפירש רש"י יוליך בהמותיו בשדה וכרם של חברו לאו דוקא אלא אפילו הלכו מעצמם אלא לישנא דקרא נקט דכי יבער בשלחה שלוחי הבעל בכונה לראות בשדה של אחרים משמע אלא דלאו דוקא שלחה אלא אף באזלא ממילא:5בשדה אחר בשדה של איש אחר. ששי"ן שדה כשהוא נקודה בשוא היא סמוכה ומפני שחסר המתואר הוסיף מלת איש:6מיטב שדהו ישלם שמין את הנזק ואם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו ישלם לו ממיטב שדותיו. אמר שמין את הנזק מפני שמאמר מיטב שדהו משמע שיתן לו כל מיטב שדהו אפילו לא היה שעור הנזק כל כך לפיכך אמר ששמין את הנזק וישלם לו דמי נזקו ואמר ממיטב שדותיו במקום שדהו מפני שממאמר מיטב שדהו משמע שישלם לו מאיזו שדה שירצה רק שיהיה מהמיטב שבשדה ההוא אבל לא שיבחר הטוב שבשדותיו וישלם לו ואמר שאם בא לשלם לו קרקע דמי נזקו מפני שמאמר מיטב שדהו ישלם משמע שאין לפרעו אלא ממיטב קרקעותיו ואין הדבר כן שהרי מקושית המקראות דכסף ישיב ומיטב שדהו אמר רב הונא דה"ק או כסף או מיטב ולפיכך אמר אם בא לשלם קרקע צריך לשלם לו ממיטב שבשדותיו לא שמוא בהכרח שיתן לו המיטב שבשדותיו וא"ת כיון דשמין את הנזק ומשלם לו קרקע דמי נזקו כפי שווייה מה לי מעדית מה לי מזיבורית ככה היא שוה הבית סאתים של זיבורית כמו הבית סאה של עדית. י"ל אין הכי נמי אלא דבעדית איכ' קופצין טובא ובזיבורית ליכא קופצין טובא ולפיכך אמרה תורה דליתיב ליה ממיטב כי היכי דלקפוץ עלה זבוני כדאיתא בפ"ק דב"ק וכן פי' רש"י בגטין בריש הנזקין שמין לה העדית שבנכסי המזיק שנוח לו לאדם לגבות מועט מקרקע עדית ולא לגבות הרב' מזבורית ואי לית ליה לא כסף ולא קרקע אלא סובין בלבד לא אמרינן ליה זיל טרח וזבין ואייתי לי כסף אלא ישיב לרבות שוה כסף אפי' סובין:
