מזרחי, שמות כ״א:י״ג

« מזרחי Exodus 21:12 מזרחי Exodus 21:14 »

13 רש"י פתח ↗

ואשר לא צדה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:

14 רש"י פתח ↗

וכי יזד. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וְגוֹ' שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ גּוֹי, וְרוֹפֵא שֶׁהֵמִית וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֵמִית בְּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְהָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְהַשּׁוֹגֵג, תַּ"לֹ וְכִי יָזִד – וְלֹא שׁוֹגֵג, עַל רֵעֵהוּ – וְלֹא עַל גּוֹי, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה – וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין וְהָרוֹפֵא וְרוֹדֶה בְנוֹ וְתַלְמִידוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְזִידִין אֵין מַעֲרִימִין מכילתא:

15 רש"י פתח ↗

ומכה אביו ואמו. לְפִי שֶׁלִּמְּדָנוּ עַל הַחוֹבֵל בַּחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְתַשְׁלוּמִין וְלֹא בְמִיתָה, הֻצְרַךְ לוֹמַר עַל הַחוֹבֵל בְּאָבִיו שֶׁהוּא בְמִיתָה, וְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְהַכָּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חַבּוּרָה סנהדרין פ"ה:

16 רש"י פתח ↗

וגנב איש ומכרו. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו דברים כ"ד, אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ שֶׁגָּנַב נֶפֶשׁ, אִשָּׁה אוֹ טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוֹס שֶׁגָּנְבוּ מִנַּיִן? תַּ"לֹ וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ. וּלְפִי שֶׁנֶּאֱ' כָּאן וְגֹנֵב אִישׁ, אֵין לִי אֶלָּא גּוֹנֵב אִישׁ, גּוֹנֵב אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּ"לֹ גֹּנֵב נֶפֶשׁ, לְכָךְ הֻצְרְכוּ שְׁנֵיהֶם, מַה שֶּׁחִסֵּר זֶה גִּלָּה זֶה סנהדרין שם:

13 ואשר לא צדה לא ארב לו ולא נתכוון לאו דוקא דאי דוקא א"כ אם לא ארב לו כגון שכיון להרוג את זה והרג את זה הוא בר גלות ואין הדבר כן דהא קי"ל המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור ממיתת ב"ד ומן התשלומים ומן הגלו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות רוצח וכתב עוד בפ"ו שאם נתכוון להרוג את זה והרג את זה אפילו נתכוון להרוג בהמה ונמצא ישראל הרי כל אלו קרובום למזיד ואינן נקלטין וכל זה מבואר בריש פ' אלו הן הגולין אלא עכ"ל לאו דוקא אלא לישנא דקרא נקט דכתיב וארב לו דהתם אצטריך לו לומר דוקא בשנתכוון להרוג אותו אז הוא מחוייב מיתת ב"ד אבל אם לא נתכוון להרוג אותו אף על פי שנתכוון להרוג ישראל אחר או בהמה אינו מחוייב מיתת ב"ד והכא אינו נופל לו דאפילו בלא נתכוון לו אם כוין להריגה לאו בר גלות הוא מפני שזהו קרוב למזיד ואין ערי מקלט קולטות אותו אבל לא כוין רש"י כאן אלא לפרש מלת צדה מענין וארב לו והראיה על זה מדברי רש"י עצמו שאחר שפי' ואשר לא צדה לא ארב לו חזר ואמר לא נתכוון ולא אמר לא נתכוון לו ואחריו מיד כתב צדה לשון ארב ש"מ שלא כוין במאמר וארב לו רק פי' מלת צדה שהוא מעניין כונה:

14 ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה כו'. פי' ולכן אומר אני שפתרונו הוא כתרגומו ודלא כמן ליה שהוא לשון ארב דתרגום וארב לו ויכמון ליה ולא כמו שחברו מנחם עם שרש צד ציד שאפילו אם תימצי לומר שיש לחברו עם שרש צד צריך לומר שיהיה עניינו מעניין על צד תנשאו ומלין לצד עילאה ימלל שהוא עניין אחד משני העניינים שיש בשרש צד שפירושו שלא צדד למצוא לו שום צד מיתה לא מעניין ציד כמו שפי' אותו מנחם אע"פ שגם בעניין זה יש להרהר עליו לכן י"ל שהוא לשון אורב לא מלשון צד בשום אחד משני ענייניו:

15 זה שהרג בשוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והרגו. פי' עולה בסולם ונופל על זה בירידתו לא בעלייתו דהא בפרק אלו הן הגולין שנינו היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו גולה היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו אינו גולה וכ"כ רש"י עצמו בפרשת מסעי ויפל עליו וימת מכאן אמרו ההורג דרך ירידה גולה דרך עלייה אינו גולה ובפ' הגולין כתוב במקום עולה בסולם יורד בסולם וכן שנו במכילתא והא דנקט הכא עולה אינו אלא מפני שלא יתכן ליפול דרך ירידתו אם לא שקדמה לו עלייה:

16 ואי זה מקום קולט זה מחנה לויה. במכילתא נאמר מנוס לשעה ונאמר מנוס לדורות מה מנוס האמור לדורות ערי הלוים קולטות כדכתיב ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט אף מנוס האמור לשעה מחנות הלוים קולטות:

14 תוספות על יבמות פתח ↗

ומה עבודה שהיא חמורה ודוחה שבת רציחה דוחה אותה - הקשה הר"ר יעקב דאורלינ"ש נימא דיו מה רציחה אינו דוחה עבודה אלא בשב ואל תעשה שבת נמי לא תדחה אלא בשב ואל תעשה וי"ל דאתיא כרבי טרפון דאמר ב"ק כה. היכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו והא דאמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן בפ' אחד דיני ממונות סנהדרין דף לה. ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מקל וחומר לא משום דסבר כר"ט אלא לא מסיק אדעתיה לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה כי היכי דלא מסיק אדעתיה הש"ס בפ' מי שמתו ברכות דף כ. ושם ורבי יוחנן דלא מהדר ליה דיו משום דמהדר ליה שפיר טפי רציחה תוכיח דאפילו לרבי טרפון ליכא ק"ו ועוד נראה לומר דהכא דיינין הכי ומה עבודה דקילא דחיא שבת רציחה וקבורת מת מצוה דחמירא לא כל שכן ובמה הם חמורים דעבודה נדחית מפניהם ובפ' כיצד הרגל ב"ק דף כה. ושם דאמרו רבנן לר"ט דיו ולא דיינין ומה שן ורגל דקילי חייבים ברשות הניזק נזק שלם קרן לא כ"ש משום דאי נעביד קל וחומר הכי איכא למפרך טובא דאיכא בשן ורגל וליכא בקרן כגון יש הנאה להזיקן:

15 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה יומת בחנק כו' בסופו כו' נ"ב מקשין אמאי פי' כאן יותר כל מיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ממה שפי' לעיל אלא נ"ל דק"ל איך הפסיק בגונב איש למכה אביו בין מקלל אביו אלא שבא להשמיע לנו דמקיש מכה אביו לגונב איש שהוא בודאי בחנק משום דכל סתם מיתה היא חנק אף מכה אביו כן ולא תימא דנילף מכה ממקלל ודוק מהרש"ל:

« מזרחי Exodus 21:12 מזרחי Exodus 21:14 »