1כבוד גדול נתכבד יתרו באות' שעה שכיון שיצא משה כו'. שאם לא יצא לקראת חותנו אלא משה לבדו כמובן מן הכתוב מה כבוד נעשה ליתרו בזה ועד שזה היה זלזול גדול למשה שהניחוהו ללכת לבדו לקראת חותנו ובמכילת' לא אמרו אלא יצא משה ואהרן נדב ואביהוא וע' מזקני ישראל והרב הוסיף לומר כבוד גדול נתכבד יתרו לקוח מתנתומ' משום דמכח הסבר' שמשה לא יצא אלא לכבודו למדנו שלא יצא לבדו כיון שאין מיציאת משה לבדו כבוד גדול ליתרו אם לא שיצאו עמו כל גדולי ישראל ולכן סמך הכתוב ואמר סתם ויצא משה לקראת חותנו ולא אמר ויצא משה ואהרן נדב ואביהו וע' מזקני ישראל לקראת חותנו מכיון שהסברא מוכחת על זה:2איני יודע מי השתחוה למי. במכילתא והה"נ איני יודע מי נשק למי כדאיתא התם אלא חד מינייהו נקט ואע"פ שמדרך הכתוב שיהיו כל הפעולות הנמשכות זו אחר זו פעולות של פועל הפועל האשון כמו ויאכל וישת ויקם וילך שכלן פעולות פועל הפועל הראשון שהוא עשו ויחוייב מזה שיהיו ג"כ פעולו' ויצא משה וישתחו וישק לו הנמשכות זו אחר זו פעולות משה שהוא הפועל הפועל הא' מכל הפעולת הנמשכות עם כל זה נסתפקו רז"ל ואמרו איני יודע יי' השתחוה למי ומי נשק למי כי מצאנו ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה וירא אליו ויפול על צואריו ויבך על צואריו עוד שמלת ויפול שבה על ישראל כדעת הרמב"ן ולא על יוסף אף על פי שיוסף הוא הפועל הפועל הראשון א"ק ולמ' לא נסתפקו גבי אהרן ועשו ולבן דכתי' בהו וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויהי כשמו' לבן את שמע יעקב וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו לומר איני יודע מי נשק למי:3כשהוא אומר איש לרעהו מי הוא הקרוי איש זה משה. ובמכילתא מי הוא הקרוי איש זה משה שנ' והאיש משה עניו מאד הרי לא השתחוה ולא נשק אלא משה לחמיו מכאן למדנו שיהא אדם נוהג בכבוד חמיו ואי קשיא והלא יתרו נמי קרוי איש דכתי' ויואל משה לשבת את האיש י"ל דס"ל כמ"ד רעואל אביו של יתרו היה ועליו כתוב ויאל משה לשבת את האיש אבל יתרו לא נקרא איש בשו' מקו' אבל לא משום דמשה נקרא איש כדכתי' איש האלהים ויתרו לא נקרא אלא האיש ואיש מאיש ילפינן איש מהאיש לא ילפינן דאם כן לא היה לו למכילתא להביא ראיתו מקרא דוהאיש משה ענו מאד אלא מקרא דאיש האלהים אבל יש לתמוה מה ראיה מביא משאלה להשתחויה בשלמה אי הוה כתיב וישאל איש לרעהו ה"א דאכולהו קאי אבל השתא דכתי' וישאלו בלשון רבים עכ"ל דמלת' באנפי נפשה היא שהא' מהם הוא שנשק והשתחוה ואח"כ שאלו זה לזה וזה לזה לשלום לכן י"מ דההיא דמי הוא הקר' איש לאו בכ"מ שנאמ' איש קאמר אלא מי הוא הקרוי כאן איש הוי אומר זה משה שהוא ענו מאד כדכתיב והאיש משה ענו מאד ומסתמא הוא היה השואל והמשתחוה והנושק. אך קשה אם כן מאי כשהוא אומר איש לרעהו דקאמר והלא בלאו קרא דאיש לרעהו מסתמא משה הוא המשתחוה והנושק מרוב ענותנותו ועוד מאי מכאן למדנו דקאמר שאני משה שהיה ענו מאד ומרוב ענותנותו עשה לפנים משורת הדין הלכך עכ"ל דמאיש הוא דקדייק לה והא דמייתי ראיה משאלה להשתחויה ונשוק משום דס"ל דאיש דשאלה אכולהו קאי אף אהשתחויה ונשוק כאילו אמר וישתחו וישק לו וישאל האיש לרעהו והא דכתיב וישאלו לשון רבי' אינו אלא כדי להודיענו שגם יתרו שאל אבל עיקר השאלה לא היתה כי אם למשה דהכי אשכחן לרז"ל שאמרו וישאלו איש לרעהו משה הקדי' שנמר איש לרעהו ואין איש אלא משה שנאמר והאיש משה ענו מאד משמע דס"ל דפירוש איש לרעהו משה לרעהו:
