מזרחי, שמות ט״ו:ב׳

1 רש"י פתח ↗

עזי וזמרת יה. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "תָּקְפִּי וְתֻשְׁבַּחְתִּי", עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי, וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, וַאֲנִי תָּמֵהַּ עַל לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין לְךָ כָמוֹהוּ בִּנְקֻדָּתוֹ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל וְזִמְרָת, וְכָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת נָקוּד שׁוּרֻ"ק, "ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי" ירמיהו ט"ז, "עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה" תהילים נ"ט. וְכֵן כָּל תֵּבָה בַּת שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַנְּקוּדָה מְלָאפוּם כְּשֶׁהִיא מַאֲרֶכֶת בְּאוֹת שְׁלִישִׁית וְאֵין הַשְּׁנִיָּה בַּחֲטָף, הָרִאשׁוֹנָה נְקוּדָה בְּשׁוּרֻק, כְּגוֹן עֹז עֻזִּי, רֹק רֻקִּי, חֹק חֻקִּי, עֹל עֻלּוֹ – "וְסָר מֵעֲלֵהֶם עֻלּוֹ" ישעיהו י"ד, כֹּל כֻּלּוֹ – "וְשָׁלִשִׁם עַל כֻּלּוֹ" שמות י"ד, וְאֵלּוּ ג' עָזִּי וְזִמְרָת שֶׁל כָּאן, וְשֶׁל יְשַׁעְיָה, וְשֶׁל תְּהִלִּים, נְקוּדִים בַּחֲטָף קָמָץ, וְעוֹד אֵין בְּאֶחָד מֵהֶם כָּתוּב וְזִמְרָתִי אֶלָּא וְזִמְרָת, וְכֻלָּם סָמוּךְ לָהֶם "וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה". לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן הַמִּקְרָא, שֶׁאֵין עָזִּי כְּמוֹ עֻזִּי וְלֹא וְזִמְרָת כְּמוֹ וְזִמְרָתִי, אֶלָּא עָזִּי שֵׁם דָּבָר הוּא כְּמוֹ "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" תהילים קכ"ג, "שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע" עובדיה א', "שֹׁכְנִי סְנֶה" דברים ל"ג, וְזֶהוּ הַשֶּׁבַח עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ הוּא הָיָה לִי לִישׁוּעָה. וְזִמְרָת דָּבוּק הוּא לְתֵבַת הַשֵּׁם, כְּמוֹ "לְעֶזְרַת ה'" שופטים ה', "בְּעֶבְרַת ה'" ישעיהו ט', "עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם" קהלת ג'. וּלְשׁוֹן וְזִמְרָת לְשׁוֹן "לֹא תִזְמֹר" ויקרא כ"ה, "זְמִיר עָרִיצִים" ישעיהו כ"ה, לְשׁוֹן כִּסּוּחַ וּכְרִיתָה – עֻזּוֹ וְנִקְמָתוֹ שֶׁל אֱלֹהֵינוּ הָיָה לָנוּ לִישׁוּעָה. וְאַל תִּתְמַהּ עַל לְשׁוֹן וַיְהִי, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר הָיָה, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מִקְרָאוֹת מְדַבְּרִים בְּלָשׁוֹן זֶה, וְזֶה דֻגְמָתוֹ: "אֶת קִירוֹת הַבַּיִת סָבִיב לַהֵיכָל וְלַדְּבִיר וַיַּעַשׂ צְלָעוֹת סָבִיב" מלכים א ו', הָיָה לוֹ לוֹמַר עָשָׂה צְלָעוֹת סָבִיב. וְכֵן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם" דברי הימים ב' י', הָיָה לוֹ לוֹמַר מָלַךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. "מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' וְגוֹ' וַיִּשְׁחָטֵם" במדבר י"ד, הָיָה לוֹ לוֹמַר שְׁחָטָם. "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה וְגוֹ' וַיָּמֻתוּ" שם מֵתוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, "וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב" שמות ט', הָיָה לוֹ לוֹמַר עָזַב:

2 רש"י פתח ↗

זה אלי. בִּכְבוֹדוֹ נִגְלָה עֲלֵיהֶם וְהָיוּ מַרְאִין אוֹתוֹ בְּאֶצְבַּע, רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ נְבִיאִים מכילתא:

3 רש"י פתח ↗

ואנוהו. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן נָוֶה – "נָוֶה שַׁאֲנָן" ישעיהו ל"ג, "לִנְוֵה צֹאן" שם ס"ה. דָּבָר אַחֵר – וְאַנְוֵהוּ לְשׁוֹן נוֹי, אֲסַפֵּר נוֹיוֹ וְשִׁבְחוֹ לְבָאֵי עוֹלָם, כְּגוֹן "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד וְגוֹ' דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם" שיר השירים ה', וְכָל הָעִנְיָן:

4 רש"י פתח ↗

אלהי אבי. הוּא זֶה וארממנהו: אלהי אבי. לֹא אֲנִי תְּחִלַּת הַקְּדֻשָּׁה אֶלָּא מֻחְזֶקֶת וְעוֹמֶדֶת לִי הַקְּדֻשָּׁה וֵאלֹהוּתוֹ עָלַי מִימֵי אֲבוֹתַי:

1 ואני תמה על לשון המקר' שאין לך כמוהו בנקודתו כו'. עד לכך אני אומר לישב לשון המקרא שאין עזי כמו עוזי ולא וזמרת כמו וזמרתי אלא עזי שם דבר הוא כמו היושבי בשמ' שוכני סנה וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה כו' ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה שיש לנו מקראות מדברי' בלשון זה וזה דוגמתו מבלתי יכולת ה' וישחטם היה לו לומר שחטם והאנשים אשר שלח משה וימותו היה לו לומר מתו. הרב ראב"ע כתב אמר ר' שלמה ז"ל כי יש הפרש בין עזי בקמ"ץ חטף ובין עזי בקבוץ על כן אמר כי יו"ד עזי נוסף ולא נראה לנו אחר כמוהו ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתיב עז וזמרת יה היה לי לישוע' כי חשב כי כמוהו הוא ביום השלישי וישא אברהם את עיניו ומי שידע לשון ישמעאל ידע ההפרש שיש בין שניהם כי לאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל ואין הפרש בון עזי בקמץ חטף ובין היותו בקבוץ כי אמר הטריפני לחם חקי ואמר כי חקך וחק בניך והנה בשירה הזאת נהלת בעזך בקמץ חטף והנה ה' בעזך ישמח מלך והנה היו"ד סימן המדבר. הרי שכלל במאמרו זה שלשה טענות ראשונה שלא נראה לנו אחר כמוהו להיות היו"ד נוסף על שם הפעולה ולכן לא יתכן להיות יו"ד עזי נוסף שנית שלא מצאנו לא בלשון הקדש ולא בלשון ישמעאל אש' הוא משותף ללשוננו וי"ו נוסף על הנושא ופה לפי פירושו של רש"י ז"ל שפי' עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה יהיה הנושא ויהי לי לישועה והנשוא עזי וזמרת יה כאילו אמר אותו שהיה לי לישוע' הוא עזי וזמרת יה כי המכוון מזה לפי פירושו הוא להודיע הפועל הישועה שלהם מי הוא ואמר שהוא העוז וזמרת יה ולכן אין לומר בו וי"ו. נוסף שלישית שאין הפר' בין עזי בקמץ חטף ובין היותו בקבוץ כי אמר הטריפני לחם חקי ואמר כי חקך וחק בניך ובשירה הזאת נהלת בעזך בקמץ חטף והנה ה' בעזך ישמח מלך בקבוץ ולכן אינו נמנע שיהיה היו"ד של עזי סימן המדבר אבל הר"ב ז"ל לא ישגיח באלה הטענות לא מטענת תוספת היו"ד והוי"ו מפני שהוא סובר שמאחר שהכתוב נוהג להוסיף יו"ד על הבינוני והתואר וי"ו על הנשוא מבלתי שיורו על שום הורא' כלל אין הבד' בזה אם יוסיפנו על זה או על זה ולא מטענת חוקי חקך ועזך עם עזך כי הרב ז"ל לא אמר רק על התיבה של שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השנית בשב"א שאז הראשונה נקודה בשור"ק לעולם ולכן הוכרח לפר' שאין עזי כמו עוזי אבל כשהאות השנית בשב"א פעם יבא בקמ"ץ חטף כמו חקך ונהלת בעזך ופעם יבא בשור"ק כמו ה' בעוזך:

2 בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע. במכילתא דאל"כ הוא אלי מיבעי ליה:

3 אנקלום תרגם לשון נוה ד"א ואנוהו לשון נוי אספר נויו ושבחו לבאי עולם. שתיהן יחד במכילת' ומפני שלפי הלשון האחרון יש לשאול וכי אפשר לו לאדם לנאות את קונו הוכר' לפר' ואנוהו אספר נויו ושבחיו כדרבי עקיבא ולא התנאה לפניו במצות נאות כדר' ישמעאל מפני שמלת אנוהו פועל יוצא והרב ז"ל נמשך אחר האגדה הקרוב' לפשוטו של מקרא כמו שגלה דעתו בפרשת בראשית אבל לפי הלשון הראשון יהיה ואנוהו אנוה לו שפירושו אעשה לו נוה כמשמעו כי מצאנו אותו במקו' לו:

4 לא אני תחלת הקדושה. במכילתא פי' לא על נסים שעשית עמדי אני אומר לפניך שבח וזמרה זו אלא על נסים בעשית עמי ועם אבותי דאל"כ אלהי וארוממנהו מיבעי ליה:

« מזרחי Exodus 15:1 מזרחי Exodus 15:3 »