5וראו שאינן חוזרין למצרים. במכילתא ואף על פי שכתובו ישובו ויחנו וגו' ופרש"י לאחוריהם לצד מצרים ואעפ"כ כיון שביום רביעי לנסיעתם בבקר התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין את בהמתן לצאת ואמרו להם האיקוטורין הגיעה פרזותיזמא שלכם לחזור למצרים שנ' דרך שלשת ימים וענו ואמרו להם כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו שנ' ממחר' הפסח וגו' ואמרו להם האיקוטורין רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות ועמדו עליהן ישראל והכו מהם ופצעו מהם והרגו מהם ראו שאינן חוזרין והלכו והגידו לפרעה כדאית' במכילתא ואם תאמר מהכא משמע שלולא האיקוטורין שבאו והגידו לפרעה שברח העם והחוזק שחזק השם את לבו לא היה נהפך לבב פרעה לרדוף אחריהם וא"כ מה תועלת בצווי וישובו ויחנו. יש לומר שפרעה כבר הסכים שילכו להם במוחלט שלא יחזרו עוד לחושבו שהיא גזרה אלהית ולולא צווי השם שישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיחשוב שהם תועים בדרך וישפוט מזה שאין הליכתם על פי הגזרה האלהית שאם כן היה מנהיג אותם בדרך הישרה ולא היו תועים ונבוכים אבל לא נחחזק לרדוף אחריהם אע"פ שהגידו לו שאינם חוזרים למצרים מפני שכבר נתן להם רשות במוחלט שילכו לרצונם אנה שירצו וזהו שאמר ויוגד למלך מצרים כי ברח העם כי הלך העם לא נאמר אלא כי ברח כדמות עבדים בורחים ולא כדמות בני חורין וזהו שפי' רש"י ג"כ וישובו ויחנו כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך ואם היה כדי שידע אם אין כונת' לחזור מאי להטעותו ובזה כבר הותרה גם השאלה ששואלים למה הוצריך השם לצוות לשוב לאחוריהם אם כדי שידין מזה שאיו כונתם לחזור הנה הליכתן ביושר יותר ממהלך שלשת ימים ידין זה אף על פי שיש להשיב גם כן תשובה אחר' שבזולת התחבולה הזאת לא היה נודע לפרעה שאין כונתן לחזור רק אחרי מהלך ארבעה או ה' ימים ואז לא היו קרובים אל הים עד שיטבעו בו פרעה וחילו ולכן רצה לצוות התחבולה הזאת כדי שיהיו קרוב לים ברדיפתו אבל יש לתמוה מאי זה עניין הרגישו האיקוטורים שאינם רוצים לחזור אם מפני שהתחילו ביום רביעי לתקן כליהם ולהציע בהמתן כמו שאמרו במכילתא הרי עדיין לא נתרחקו ממצרי' רק מהלך יום אחד שהרי כל יום שלישי היו חוזרין לאחוריהם והם לא אמרו שלשת ימים נלך במדבר אלא דרך שלשת ימים ועדיין אינו דרך של יום אחד וא"ת שאותו מהלך של יום ראשון שהלכו מרעמסס לסכות היה דרך של שלשת ימים כמו שאמרו במכילתא מרעמסס לסכות ק"כ מיל ומהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום א"כ למה המתינו האיקוטורין עד שעברו שלשת ימים ולא אמרו להם מיד אחר יום ראשון לחזור להם ועוד דרך שלשת ימים נלך במדבר כתי' דהיינו לאחר שיצאו מתחומי העיר ויכנסו במדבר ומהלך של יום ראשון שהוא מרעמסס לסוכות אינו מו המניין. ושמא יש לומר שאותו יום שהיו חוזרין לאחוריהן לא היו חוזרין בדרך שהלכו בו כמנהג החוזרין לאחוריהם שאם כן לא היה דן פרעה מזה שהם נבוכים בארץ אבל היה חושב שכבר חוזרין לאחוריהם אבל פי' וישובו ויחנו הוא דרך אלכסון נוטה לצד מצרים שזו אינה חזרה אלא מבוכה והאיקוטורין אף על פי שהיו מרגישין שהם נבוכים ואינם יודעים הדרך מכל מקום עשו עצמם כבלתי מרגישים ואמרו להם כבר הגיע הפרוזתיזמ' שלכם שאמרו דרך שלשת ימים נלך כדי לראות מה תהיה תשובתם ואלו היו משיבים להם עדיין לא הגענו אל מקום חפצנו לא היו אומרים דבר אבל הם השיבו כשיצאנו ברשות פרעה יצאנו ללכת לרצוננו ולא לחזור עוד ומיד באו והגידו הדברים לפרעה ופרעה כבר שפט מאותה החזרה שהיו חוזרין לאחוריהם שלא הלכו על פי הגזרה האלהית שאם כן היה מוליכן בהדרך הישרה אלא שהיו הולכים כדמות בורחים ומפני זה כששמע מהאיקוטורין שלא היו רוצין לחזור נהפך לבו ורדף אחריהם:6בשחרית אמרו שירה. מהכא משמע שלא שהו משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה רק ז' ימים ובסוף שלח לך פירש שהם ח' ושמא יש לומר שרבי משה הדרשן שאמר זה חולק עם האגדה האומרה בשביעי אמרו שירה:7מעבוד אותנו. לא מעבוד אנחנו:
