17ולא נחם נהגם. פירוש שמ"ם נחם הוא מ"ם הכנוי ולא למ"ד הפועל כמ"ם חל"ם ופי' המלה מעניין הנהגה ולא מעניין מנוחה:18כי קרוב הוא ונוח לשוב. פירוש מפני שקרוב הדרך בכל מקום היא סבה ללכת בה ולא סבת המניע' מללכת בה ופה הוא ההיפך עד שהוצרכו בעלי הדרש והמפרשים להוציא המאמר ממשמעו שהמפרשים אמרו כי קרוב הוא אף על פי שקרוב הוא ובעלי הדרש אמרו כי קרוב הוא הדבור של אם תשקור לי ולניני ולנכדי שהשביעו אבימלך לאברהם אבינו שעדיין נכדו קיים ומדרשות אחרות כאילו בא הרב לפרש שהוא כמשמעו כי קרוב הוא ונוח לשוב שאף על פי שהקרוב מועיל בענין ההליכה מזיק בעניין החזרה שבמעט חרטה ישובו ולכן לא נחם משם וכך שנו במכילתא ובמדרש ר' תנחומא כי קרוב הוא קרוב הדרך לחזור למצרים. ומה שטען הרמב"ן ז"ל שאם היה כדברי הרב היה כי אמר אלהים מוקדם ויאמר הכתוב ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אמר אלהים כי קרוב הוא פן ינחם העם הנה טענתו היא על רז"ל עם שאינה טענה מפני שמאמר כי אמר אלהים כי קרוב הוא הוא מאמר בטל מפני שקרבת הדרך היא מהדברים הנמצאים חון לנפש ולא תפול עליו כי אמר אלהים ואם ישיב שמאמר כי אמר אלהים הוא דבק עם פן ינחם העם אם כן אין תועלת בהפוך ואם כיון על מלת כי פעמיים שלדברי הרב היה ראוי לומר כי קרוב הוא ואמר אלהים פן ינחם העם מאחר שכל זה הוא סבה אחת והוא סבת מניעת הליכתם משם מה שאין כן עם ההפוך שאז יפורש כי אמר אלהים שקרוב הוא ופן ינחם העם גם זו איננה טענה מפני שהכי הראשון שפירושו מפני שנוח לשוב למצרים היא סבת מניעת הליכתם משם והכי השני הוא סבא הסבה ולמה לא נחם אלהים מהדרך אשר הוא צוח לשוב למצרים כי אמר אלהים שמא יתחרטו בראותם מלחמה ושבו מצרימה:19כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני אם הלכו דרך ישרה היו חוזרין ומה אם כשהקיפן דרך מעוקם כו'. פי' לאו בסתם מלחמה קמיירי שהרי ראו מלחמת עמלק ולא חזרו אף על פי שהיו קרובים למצרים ואין הבדל שם בין דרך ישרה לדרך עקומה ואין להשיב מפני שאין תועלת בחזרתם כי ילחם בחזרתם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל כי היו חוזרין אחר שנצחו המלחמה כמו שחזרו ח' מסעות אחר שנצחו מלחמת הכנעני מלך ערד מפחדם ממלחמות אחרות אלא עכ"ל דלאו בסתם מלחמה קמיירי אלא כגון מלחמת וירד העמלקי והכנעני שאם הלכו דרך ישרה ודאי היו חוזרין מק"ו ומה אם כשהקיפן דרך מעוקם אמרו נתנה ראש אפילו משמועתו של עמלק בלבד מפי המרגלים וכ"ש מהמלחמה עצמה אם הוליכן בפשוטה על אחת כמה וכמה ואף על פי שבשמועתו של עמלק לא חזרו אלא אמרו ואין ללמוד מהק"ו הזה אלא שאם הוליכן בפשוטה עאכ"ו שהיו אומרין שלא היו חוזרין מכל מקום הסברא מוכחת שאילו הוליכן בפשוטה מאחר שאמרו נתנה ראש היו חוזרין ויש נוסחאות שכתוב בהן כגון מלחמת העמלקי והכנעני ומפרשין אותו על מלחמת הכנעני מלך ערד שלבושיה' כלבושי עמלקיים ולשונם כלשון כנען והיו מסופקים אם הם עמלקים או כנענים שחזרו לאחוריהם שמנה מסעות דמסתמא לא חזרו לאחוריהם אלא אחר שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ואינו נכון שאם כן למה לא עשו הק"ו מחזרתם עצמה לומר אם כשהקיפם דרך מעוקם חזרו לאחוריהם ח' מסעות אם הלכו דרך ישרה עאכ"ו. ועוד שבמכילתא כתוב בפי' זו מלחמת העמלקי והכנעני שנאמר וירד העמלקי והכנעני:20יחשבו מחשבה על שיצאו ויתנו לב לשוב. שכל לשון ניחום שבמקרא לשון מחשבה אחרת הוא שנהפך ממחשבתו הראשונה אל מחשבה אחרת כמו שפירשו בפסוק וינחם יי' כי עשה את האדם אף כאן יתהפכו ממחשבתן הראשונה שהיתה לצאת ממצרים ויתנו לב לשוב ואחר זה ושבו מצרימה ומה שלא פירש המלה הזאת קודם בראותם מלחמה כסדר הכתוב הוא מפני שפן ינחם העם דבק עם ושבו מצרימה כי אחר החרטה חזרה לא שיפסיק בין החרטה לחזרה מאמר בראותם מלחמה והנה גלה לנו הרב עם מה שפירש תחלה בראותם מלחמה ואחר כך פן ינחם העם שסדר הכתוב הוא זה:
