מזרחי, דברים ל״ב:מ״ג

ונקם ישיב לצריו על הגזל ועל החמס. לא על שפיכות דמם כי כבר אמור למעלה כי דם עבדיו יקום.

וכפר אדמתו עמו ויפייס אדמתו עמו על הצרות שעברו עליה' ושעשה להם האויב. שפי' אדמתו עמו אדמתו שהוא עמו כאילו אמר וכפר עמו והוא דבק עם נקם ישיב לצריו ופירושו שעם הנקמה שישיב לצריו יפייס את עמו כי יקבלו עם זה תנחומין על כל הצרות שעברו עליהם מן האויב:

ר' יהודה דורשו כלפי ישראל עד הכל כמו שפירשתי עד תכלי'. משמע שאין הפרש בין פירושו לפרש"י אלא בפסוק כי גוי אובד עצות המה שרש"י פי' אותו על שונאי ה' ור' יהודה דורשו על ישראל אבל בשאר הפרשה כלה שוים הם שכלה כלפי ישראל היא ואע"פ שהם מתחלפים בפי' כי מגפן סדום גפנם שרש"י פי' שהוא מוסב למעלה גבי אמרתי אפאיהם ואמר כלפי שמעשיה' מעשה סדום ועמורה ור' יהודה דורש וכי מגפנה של סדום אתם או ממטעה של עמור' והלא אין אתם אלא ממטע קדוש מ"מ שניהם שוים שהוא כלפי ישראל אבל גבי אי אלהימו שרש"י פי' ואמר הקב"ה לישראל איה העבודת כוכבים שלכם שהייתם בטוחים בם להגין עליכם מן הרעה יקומו ויעזרוכם וגו' ורבי יהודה דורש שיאמרו ישראל לעובדי כוכבים היכן איפטיקין וכומרים שלכם כו' דמשמע דאי אלהימו לרש"י ז"ל הוא כלפי ישראל ולרבי יהודה הוא כלפי העובדי כוכבים י"ל שמה שכתב רש"י ז"ל שדברי ר' יהודה הם כפירושו ממש עד תכלית חוץ מפסוק כי גוי אובד עצות המה אינו אלא על פי' ואמר שרש"י ורבי יהודה סובר שאין ואמר דברי העובדי כוכבים כרבי נחמיה שפירש ואמר האויב שהוא טיטוס וכיוצא בו אבל לא על אי אלהימו דא"כ מאי ר' יהודה דרשו כלפי ישראל דקאמר הא כלפי העובדי כוכבים הוא וכן לרבי נחמיה מאי כלפי העובדי כוכבים דקאמר אלא שאעפ"כ אין דברי רש"י שוים לדברי רבי יהודה שהרי רש"י פי' ואמר הקב"ה ורבי יהודה פי' ואמר ישראל.

ור' נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים. שבזה אין הפרש בין פירושו לפי' רש"י ששניהם פירשו המקרא הזה כלפי העובדי כוכבים ור' יהודה כלפי ישראל אבל והלאה מכאן הם מתחלפי' שרש"י ור' יהודה פירשו כל הפרשה כלפי ישראל ור' נחמיה כלפי העובדי כוכבים כמו שמפורש והולך: