מזרחי, דברים כ״ה:ד׳

4 לא תחסום שור דבר הכתוב בהוה וה"ה לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהוא בדב' מאכל הדומה לדיש. כדתנן בפ' שור שנגח את הפרה א' שור ואחד הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ותשלומי כפל ולהשבת אבידה ופריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן א"כ למה נאמר שור וחמור אלא שדבר הכתוב בהוה ומפרש בגמרא לחסימה מנ"ל יליף שור שור משבת ופי' רש"י משבת דכתיב שורך וחמורך וכל בהמתך מה להלן בהמה חיה ועוף בכלל אף כאן בהמה חיה ועוף בכלל וגבי שבת מנ"ל דתניא ר' יוסי אומר משום רבי ישמעאל בדברות הראשונות נאמר ועבדך ואמתך ובהמתך ובדברות האחרונוחת נאמר שורך וחמורך וכל בהמתך והלא שור וחמור בכלל כל בהמה היו ולמה יצאו לומר לך מה שור וחמור האמור כאן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן אבל בספרי שנו לא תחסום שור אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור ת"ל לא תחסום מכל מקום:

5 אם כן למה נאמר שור. פירוש הוה ליה למכתב לא תדוש בחסימה כמו שאמרו בגמרא בפרק הפועלים מכדי כל מילי איתנהו בחסימה דילפי' שור שור משב' א"כ לכתוב רחמנ' לא תדוש בחסימה ופירש רש"י מכדי כל מילי איתניהו בחסימה כלומר על כרחיך שור לאו דוקא שכל שאר בהמות איתניהו בתורת חסימה דילפינן שור שור משבת בפרק שור שנגח את הפרה וכיון דשור לאו דוקא למה לי דכתביה רחמנא לכתוב לא תדרוש בחסימה:

6 להוציא את האדם. כדתניא בספרי את השור אי אתה חוסם אבל אתה חוסם את האדם וכך אמרו בגמרא בפ' הפועלים מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאינך מצוה על חסימתו וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפר' י"ג מהלכות שכירות והחוסם את הפועל פטור וליכא לאקשויי מהא דאמרינן בגמרא בפרק הפועלים אשכחן אדם במחובר דכתיב כי תבא בכרם רעך ושור בתלוש דכתיב לא תחסום שור בדישו אדם בתלוש מניין אמר קרא קמה קמה שני פעמים אם אינו ענין לאדם במחובר תנהו ענין לאדם בתלוש דמשמע דאדם נמי בכלל לאו דחסימה הוא דאיכא למימר דה"ק אשכחן אדם דמצוה על בעל הבית להניחו לאכול ממה שהוא עושה בו שנאמר כי תבא בכרם רעך וגו' ושור בחלוש שמאחר שהזהיר לבעל הבית שלא למנוע את בהמתו מלאכול בדישו מכלל שמצוה עליו להניחו לאכול ממה שהוא עושה בו אדם בתלוש מניין שמצוה עליו להניחו לאכול ממנו אמר קרא קמה קמה שתי פעמים אם אינו ענין לאדם במחובר תנהו ענין לאדם בתלוש דמצוה על בעל הבית להניח את הפועל לאכול ממה שהוא עושה אפילו בתלוש אבל אם עבר וחסמו פטור מהמלקות של לאו דחסימה משום דמייתורא דשור משמע דמיעוטא להוציא את האדם דדוקא המונע את הבהמה מלאכול בשעת מלאכתו עובר עליו משום לא תחסום אבל המונע את האדם נהי שעבר על מה שמצוה עליו להניחו לאכול מ"מ אינו מצווה על חסימתו והוא פטור:

7 בדישו יכול יחסמנו מבחוץ ת"ל לא תחסום שור מכל מקום. ובספרי בדישו אין לי אלא דישו מניין לרבות שאר כל עבדות ת"ל לא תחסום מ"מ וכן בברייתא שהבאתי למעלה אין לי אלא שור מניין לעשות שאר בהמה חיה ועוף כיוצא בשור ת"ל לא תחסום מ"מ כל אלו צריכין לי תלמוד דמאי לא תחסום מכל מקום דקאמר הא אצטריך ליה לגופיה דאם לא כן היכי לימא כו' ושמא י"ל מדהוה לי' למכתב שור בדישו לא תחסום כמו את ספיח קצירך לא תקצור וכ' לא תחסום שור בדישו ש"מ לא תחסום מכל מקום הוא דקאמר דכי האי גונא אשכחן לרבותי ז"ל שהוקשה להם גבי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וכי בתשעה מתעני' ואלו גבי בארבעה עשר לחדש בערב תאכלו מצות לא הוקשה להם לומר וכי בי"ד אוכלים אלמא חלוק יש בין בארבעה עשר תאכלו ובין תאכלו בארבעה עשר וכן בין ועניתם בתשעה ובין בתשעה תענו שכשהצווי או האזהרה קודמת מהמוזה' או מהמצווה עליו הוא נדרש לעצמו ולכן דרשו אזהרת לא תחסום לעצמה ואמרו לא תחסום מכל מקום וכן דרשו הצווי של ועניתם את נפשותיכם בתשעה לעצמו ואמרו וכי בתשעה מתענים ואלו כשהצווי או האזהרה מאוחרת מהמוזהר עליו אינו נדרש רק עם המוזהר עליו ולפיכך גבי בארבע' עשר בערב תאכלו מצות פירשו הצווי של תאכלו דבק עם בערב הסמוך לו שהוא בחמשה עשר ולפיכך לא הוקשה להם לומר וכי בארבעה עשר אוכלים אי נמי מדהוה לי' למכתב לא תדוש בחסימת שור וכתב לא תחסום שור בדישו שמע מינה לא תחסום מכל מקום הוא דקאמר וזהו היותר נכון:

8 מה דיש מיוחד דבר שלא נגמר' מלאכתו. כדתניא דיש מה דיש מיוחד דבר שגדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה אף כל שגדולי קרקע יצאה חולב והמחבץ והמגבן שאינן גדולי קרקע ותניא אידך מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר אף כל שלא נגמר' מלאכתו למעשר יצא הבודל בתמרי ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ותניא אידך מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה ואמר רבינא כרוך ותני מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה אף כל דבר שלא נגמר' מלאכתו למעשר ולחלה הרי שנתמעטו החולב והמגבן מפני שאינן גדולי קרקע דומיא דדיש ונתמטעו הלש והמקטף מפני שכבר נגמרה מלאכתן לחלה ואינן דומיא דדיש ונתמעטו הבודל בתמרים ובגרוגרות מפני שכבר נגמרה מלאכתן למעשר ואינן דומיא דדיש וא"ת בלא דיש נמי תיפוק לי משור ולא אדם שהחולב והמגבן והלש והמקטף והבודל בתמרי' ובגרוגרות אינן אלא ע"י אדם שאין בו אזהרת לא תחסום י"ל שהמיעוט של אלו אינו משור ולא אדם אלא ממצות בעל הבית שמצוה עליו להניח הפועל לאכול ממה שהוא עושה וכאילו אין מצוה עליו להניחם לאכול אע"פ שמצוה עליו להניחם לאכול בשאר המלאכות שהן חוץ מאותן שנתמעטו מדיש ואע"ג דדיש בלאו דחסימה הוא דכתיב מ"מ כיון דמלאו דחסימה משתמ' שמצוה עליו להניחו לאכול כדמשמ' מההיא דאשכחן אדם במחובר מכי תבא בכרם רעך דמיידי במצות בה"ב להניח הפועל לאכול ובהמה בתלוש מלא תחסום שור בדישו דשמעינן מיניה דמצוה על בעל הבי' להניחה לאכול דומיא דאדם במחובר מצינן לפרושי נמי ממימוט' דדיש שאין באלו מצוה על בעל הבית להניחן לאכול שיכול לכתחלה למנען מלאכול בהם אע"פ שבשאר המלאכות מצוה עליו להניחו לאכול ושלא ימנענו מלאכול אלא שאם מנעו פטור ואינו עובר עליו משום לאו דלא תחסום: