מפרשים:
1 כי יהיה ריב סופם להיות נגשים אל המשפט. והוא מה ששנינו בספרי וכי יהיה ריב בין אנשים אין שלום יוצא מתוך מריבה וכן הוא אומר ויהו ריב בין רועי מקנה אברם מי גרם ללוט לפרוש מן הצדיק הוי אומר זו מריבה והכי פירושא מדהוה ליה למכתב כי יגשו אנשים אשר להם המשפט וכתב כי יהיה ריב ונגשו ש"מ דה"ק אם יהיה ריב סופם שיגשו למשפט ואז והרשיעו את הרשע והפילו השופט והכהו הרי מכאן שאין שלום יוצא מתוך מריבה:
2 ומי הוא הלוקה למד מן הענין לא תחסו' שור בדישו לאו שלא ניתק לעשה. כדתניא בספרי והיה אם בן הכות הרשע פעמים לוקה פעמים אינו לוקה ואיני יודע מי הן הלוקין ת"ל לא תחסום מה חסימת שור מיוחדת מצות לא תעש' והרי הוא לוקה מדסמיך ליה והפילו השופט והכהו אף כל מצות לא תעשה הוא לוקה יכול אף מצות לא תעשה שיש בה קום עשה לוקה ת"ל לא תחסום שור בדישו מה חסימת שור מיוחדת שאין בה קום עשה והוא לוקה אף כל מצות לא תעשה שאין בה קום עשה הוא לוקה ואם תאמר אי דומיא דלאו דתסימה בעינן מאי איריא לא תעשה הניתק לעשה דממעטין ממלקות לאו שאין בו מעשה נמי נמעט ממלקות ונימא מה חסימת שור מיוחדת שיש בה מעשה והוא לוקה אף כל מצות לא תעשה שיש בה מעשה הרי הוא לוקה לאפוקי לאו שאין בה מעשה שאין לוקין עליו ומזה הטעם עצמו נמעט נמי הלאו שנתן לאזהרה מיתת בית דין והלאו שנתן לתשלומין והלאו שבכללו' ונימא מה לאו דחסימ' לאו שלא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולא ניתן לתשלומין והוא לאו גרידא ואינו לאו שבכללות אף כל שלא ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולא ניתן לתשלומין והוא לאו גרידא לאפוקי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ולאו שניתן לתשלומין ולאו שבכללות שאין לוקין עליהן כבר הקשו זה במכות בפ' אלו הן הלוקין ותרצו השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה כלומר וחד מנייהו נקט וה"ה לכולהו. אי נמי לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין ולאו שניתן לתשלומין מכדי רשעתו הוא דמפיק להו כדתניא בספרי יכול יהא לוקה ומה ת"ל כדי רשעתו אבל אינו לוקה ומת יכול יהא לוקה ומשלם ת"ל כדי רשעתו אבל אינו לוקה ומשלם ומה שאמרו בגמרא השתא דאתית להכי כולהו נמי דומיא דלאו דחסימה אשארא דהיינו על לאו שאין בו מעשה כדאיתא התם בהדיא וכן על לאו שבכללות: