מזרחי, דברים כ״ג:א׳

1 לא יקח אין לו בה לקוחין שאין קדושין תופסין לו בה. בקדושין פרק האומר מדכתיב לא יקח לשון לקוחין דאל"כ לא יגלה ערות אשת אביו מיבעי לי' כמו לא גלה כנף אביו הסמוך לו וא"ת דילמא האי לא יקח לאו למימרא שלא יהא לו בה קדושין אלא שלא יקדשנה לכתחלה ומיהו אי קדיש להו קדושין כבר תרצו בגמרא הא כתיב קרא אחרינא והיתה לאיש אחר שהוא אח' אצלה ולא שהיתה קרובה ועכ"ל חד לכתחלה וחד בדיעבד ואע"ג דהאי לאיש אחר ולא לקרובים כל קרובים במשמע והאי קרא דלא יקח איש את אשת אביו מיירי בבן דוקא ואיכא למימר תרוייהו בלכתחלה וחד לבן וחד לשאר קרובי' כבר פרש"י שם דמכיון דלא פירש הי קרוביה נינהו אין לך להביא באסור זה אלא האסור שבכלן שקרוב מן הכל:

2 ולא יגלה כנף אביו שומרת יבם של אביו הראויה לאביו והרי כבר הוזה' עליה משום ערות אחי' אביך אלא לעבור על זו בשני לאוין כו'. ביבמות פרק נושאין ופריך התם ותיפוק לי' משום יבמה לשוק ומשני לאח' מיתה שמת אביו וליכא לאו ביבמה לשוק שאין לעבור עליה אלא בשני לאוין בלאו דכנף הראוי לאביו דאע"ג דמית מ"מ כנף שהיה ראוי לאביו בחייו הוא ובלאו דודתו:

3 ולסמוך לא יבא ממזר ללמד שאין ממזר אלא מחייבי כריתות ק"ו מחייבי מיתות ב"ד שאין בעריות מיתת ב"ד שאין בה כרת. פירו' הא דקאמר שאין ממזר אלא מחייבי כריתות מפיק לה מסמיכות דלא יבא ממזר עם ולא יגלה כנף אביו דמיירי בשומרת יבם של אביו שהיא דודתו שהיא בכרת כדאיתא בפרק החולץ וא"ת והא קמפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בנתיים כבר תרצו התוס' דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מנייהו ממזר לא חשיב הפסק והא דקאמר ק"ו מחייבי מיתות ב"ד וחזר ואמר שאין בעריות מיתת ב"ד שאין בה כרת נ"ל דהוצרך לזה משום דאין עונשין מן הדין ואין מזהירין מן הדין ולפיכך הוצרך לומר שהק"ו הזה הוא אם מחייבי כריתות בלבד הוי הולד ממז' מחייבי כריתות שיש בהן גם חיוב מיתת ב"ד אם היה בעדים והתראה לכ"ש דהשת' בלאו ק"ו נמי הולד ממזר מכיון דכולהו חייבי כריתות נינהו: