משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ד׳:כ״ד-כ״ה

24 בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִלִּין אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ מִטָּתוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ יַנִּיחֵם בִּכְלִי וְיַנִּיחַ הַכְּלִי בִּכְלִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ כֶּלְיָן. אֲבָל אִם הָיָה הַכְּלִי הַשֵּׁנִי מְזֻמָּן לָהֶם אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כֵּלִים כִּכְלִי אֶחָד הֵן חֲשׁוּבִין. וְאִם הִנִּיחָן כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי מֻתָּר לְהַנִּיחָן תַּחַת מְרַאֲשֹׁתָיו בֵּין כַּר לְכֶסֶת שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד רֹאשׁוֹ כְּדֵי לְשָׁמְרָן וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ בַּמִּטָּה:

25 קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין קְדֻשָּׁתָן גְּדוֹלָה הִיא. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַתְּפִלִּין בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם וְעַל זְרוֹעוֹ הוּא עָנָו וִירֵא שָׁמַיִם וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת אֶלָּא מְפַנֶּה לִבּוֹ בְּדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹתָן עָלָיו כָּל הַיּוֹם שֶׁמִּצְוָתָן כָּךְ הִיא. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַב תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל יָמָיו לֹא רָאוּהוּ שֶׁהָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה אוֹ בְּלֹא צִיצִית אוֹ בְּלֹא תְּפִלִּין: