משנה תורה, מצוות עשה צ״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

1 להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא" ויקרא יא, כט.

97 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לאכול חגבים טמאים דכתיב את אלה תאכלו מכל וגו'. שם

97 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת טֻמְאַת שְׁמֹנָה שְׁרָצִים – לִהְיוֹת שְׁמֹנָה שְׁרָצִים טְמֵאִים וּמְטַמְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יא כט וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב וְגוֹ'. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַקְדָּמָה, לֹא יִסְפֹּק כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֵּעָה, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם מֵעוֹלָם שֶׁהִשִּׂיג לָדַעַת כָּל הַחָכְמָה עַד סוֹפָהּ, שֶׁלֹּא יִתְעַלֵּם לוֹ מִמֶּנָּה. שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ עַל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ע"ה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ר"ה כא ב חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִּינָה הֵן, וְכֻלָּן נִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה חוּץ מֵאֶחָד, וְכֵן שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הֶחָכָם אָמַר עַל עַצְמוֹ קהלת ז כג אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי. וְכֵן לֹא יִסְפֹּק כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא אַב הַחָכְמָה, וּמֵאִתּוֹ נִמְצֵאת בּוֹ נִכְלֶלֶת כֻּלָּהּ. וְאֵין שׁוּם סָפֵק גַּם כֵּן כִּי אַב כָּל הַטּוֹבוֹת לֹא יְצַוֶּה דָּבָר אֶת אֶל בְּרִיּוֹתָיו רַק לְטוֹבָתָם וּלְתוֹעַלְתָּם וּלְהַרְחִיק כָּל נֶזֶק מֵעֲלֵיהֶם. וְעַל כֵּן בַּאֲשֶׁר נַשִּׂיג בְּחָכְמָתֵנוּ מִן הַמִּצְוֹת לָדַעַת הַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ לָנוּ בָּהֶן נִשְׂמַח בּוֹ. וְכַאֲשֶׁר אֵין אֲנַחְנוּ מַשִּׂיגִים מֵהֶם בְּחָכְמָתֵנוּ הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלָּנוּ בָּהֶן, יֵשׁ לָנוּ לַחְשֹׁב עַל כָּל פָּנִים כִּי בְּיִתְרוֹן הַחָכְמָה אֲשֶׁר לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל בְּרִיָּה יֵדַע הַתּוֹעֶלֶת אֲשֶׁר לָנוּ בְּאוֹתָהּ מִצְוָה וְעַל כֵּן צִוָּנוּ עָלֶיהָ. וּכְבָר הוֹדִיעוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין כא ב לָמָּה לֹא נֵדַע הַטַּעַם בְּכָל הַמִּצְוֹת, וְאָמְרוּ שֶׁהָיָה הַדָּבָר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָנוּ כִּשָּׁלוֹן בָּזֶה, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה, שֶׁהֲרֵי שְׁלוֹשָׁה מֵהֶן נִתְגַּלָּה טַעְמָן וְנִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם. וְאַל יַחְשֹׁב תּוֹפֵשׂ לָבוֹא עָלַי עַל הַמָּשָׁל שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פסחים כח א כַּפָּא דְּחַק נַגָּרָא בֵּהּ נִשְׂרוֹף חַרְדָּלָא, בְּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי עַכְשָׁו שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֶעֱלִים מִמֶּנּוּ טַעֲמֵי הַמִּצְוֹת, וְאָנֹכִי הֲרִימוֹתִי יָדִי לְדַבֵּר בָּהֶן דָּבָר אֶל נְעָרַי, כִּי כְּבָר קְדָמוּנִי רַבּוֹתַי לְדַבֵּר בָּהֶן כַּמָּה דְּבָרִים בַּמִּדְרָשׁוֹת וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים עַל צַד פְּשָׁטָן, וְעֹמֶק חָכְמָתָן וְחֹזֶק בִּינָתָן וְרֹב קְדֻשָּׁתָן הַגָּנוּז בְּתוֹכָן, וַאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יָזִיזוּ אוֹתָן. וְכָל הַמַּעֲמִיק עֵצָה בִּפְשָׁטֵיהֶן וְיִשְׁתַּדֵּל לְחַדֵּשׁ דָּבָר בַּנִּגְלֶה שֶׁבָּהֶן כִּי יִכְסֹף לְהַצִּיץ מִן הַחֲרַכִּים לְהִתְעַנֵּג בְּזֹהַר מַרְאֵיהֶן וְלִלְקֹט מֵעֲלֵיהֶן לַחְגֹּר בָּהֶן, אֵין רָאוּי לָתֵת בָּזֶה עָלָיו אָשָׁם אַךְ לְבָרְכוֹ וּלְהַזְכִּירוֹ לִשְׁבָח בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. וְעַתָּה אַחֲרֵי הַקְדָּמָתֵנוּ זֹאת, שֶׁחָכְמַת הָאֵל גָּדְלָה עַל כָּל חָכְמָה וְכִי לֹא יְצַוֶּה דָּבָר רַק לְטוֹבָה לָנוּ וּלְתוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה, אֵין לָנוּ קֻשְׁיָא וְלֹא שְׁאֵלָה בְּכֹל אִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת וְהַרְחָקַת הַטֻּמְאָה בְּכָל אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה הַתּוֹעֶלֶת לָנוּ יְדוּעָה וּמֻשָּׂג בַּחֲקִירָה, כִּי יָדַעְנוּ בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל לְטוֹב. וְאַל תִּתְמַהּ בְּנִי עַל עִנְיְנֵי הַטֻּמְאָה אִם הוּא נֶעֱלָם הַרְבֵּה עַל כָּל בְּרִיָּה, כִּי אֶפְשָׁר שֶׁהַטֻּמְאָה תַּזִּיק אֶל הַנֶּפֶשׁ וְתַחְלִיאָהּ קְצָת, וְכֵן שָׁמַעְתִּי הַדָּבָר מִפִּי חֲכָמִים, וּכְעֵין מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יומא לט א וְנִטְמֵאתֶם בָּם וְנִטַּמְתֶּם כְּתִיב כְּלוֹמַר שֶׁמַּעַיְנוֹת הַשֵּׂכֶל שֶׁהוּא הַנֶּפֶשׁ הַקַּיֶּמֶת מִתְקַלְקְלִים קְצָת בְּעִנְיַן הַטֻּמְאָה. וְאַל תִּתְמַהּ בְּהִתְקַלְקֵל הַשֵּׂכֶל בָּעִנְיָנִים הַגַּשְׁמִיִּים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כִּי מִפְּנֵי שִׁתּוּפָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ עִם הַגּוּף יֶאֱרַע לָהּ כֵּן עַל כָּל פָּנִים. וְאִם כֵּן אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ בַּעֲנִיּוּת דַּעְתֵּנוּ לֹא נֵדַע הַנֶּפֶשׁ וּמַהוּתָהּ וְאֵיךְ נִלְאֶה לָדַעַת רְפוּאָתָהּ אוֹ מַחֲלָתָהּ מִדֶּרֶךְ הַחֲקִירָה הֲלֹא לָרוֹפְאִים אֵין תַּחְבּוּלָה בִּרְפוּאָה עַד הַכִּירָם עִקַּר הַמַּחֲלָה, וְעַל כֵּן בְּכָל הַרְחָקוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁיָּבוֹאוּ בַּתּוֹרָה, אֵין לָנוּ לְחַטֵּט אַחַר שָׁרְשֵׁיהֶן, עַד בּוֹאֵנוּ אֶל תַּכְלִית הַיְּדִיעָה בְּעִנְיְנֵי הַנֶּפֶשׁ לָדַעַת מַהוּתָהּ מוֹצָאָהּ וּמוֹבָאָהּ וְהָבֵן זֶה וְדָעֵהוּ, כִּי בּוֹ נִמְצָא קְצָת תְּשׁוּבָה עַל כָּל שָׁרְשֵׁי מִצְוֹת הַטֻּמְאָה וְהַטָּהֳרָה עַד אֲשֶׁר כִּמְעַט יִהְיֶה מַסְוֶה עַל פָּנֵינוּ בְּחִדּוּשׁ פָּרָה אֲדֻמָּה שֶׁמְּטַמְּאָה הַטָּהוֹר וּמְטַהֶרֶת הַטָּמֵא, וְגַם שָׁם מצוה קצז נַאֲרִיךְ בָּעִנְיָן בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לְקַבֵּל שָׂכָר בִּיגִיעָה לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ. דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כלים פ"א מ"א שֶׁשְּׁמֹנָה שְׁרָצִים הֵם נִקְרָאִים אַב הַטֻּמְאָה כְּלוֹמַר שֶׁמְּטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע, וְאִם הַכֵּלִים שֶׁל חֶרֶס מְטַמְּאִין אוֹתָן מִכֵּיוָן שֶׁיִּכָּנְסוּ בְּתוֹךְ אֲוִירוֹ. וְזֶהוּ הַחִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיָן הַטֻּמְאָה בֵּין מָה שֶׁנִּקְרָא אָב לְמָה שֶׁנִּקְרָא וָלָד, שֶׁהַנִּקְרָא אָב מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים, וְהַנִּקְרָא וָלָד אֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים. וְהַשְּׁרָצִים אֵינָם מְטַמְּאִין עַד שֶׁיָּמוּתוּ, שֶׁנֶּאֱמַר שם שם לא הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא. וּשְׁמֹנָה שְׁרָצִים אֵלּוּ דַּוְקָא הֵם שֶׁמְּטַמְּאִין, אֲבָל כָּל שְׁאָר שְׁרָצִים נָחָשׁ וְעַקְרָב וְכַיֹּצֵא בָּהֶן, אֵינָם מְטַמְּאִין כְּלָל. וְדִין הַשְּׁרָצִים הוּא שֶׁאֵינָם מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא בְּלִי מַגָּע, וְהַנּוֹגְעָן שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁעָלָיו בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ בָּהֶן, וְשִׁעוּר טֻמְאַת הַשֶּׁרֶץ בְּכַעֲדָשָׁה שֶׁהֲרֵי מָצִינוּ שֶׁהַתּוֹרָה טִמְּאָתַן סְתָם. וְיֵשׁ מֵהֶן שְׁרָצִים שֶׁאֵינָן אֶלָּא כַּעֲדָשָׁה. וְכָל הַשְּׁרָצִים מִצְטָרְפִין לְכַעֲדָשָׁה, כְּלוֹמַר אֲפִלּוּ מְעַט מִזֶּה וּמְעַט מִזֶּה מִצְטָרֵף לְכַעֲדָשָׁה לְטַמֵּא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר אֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בְּכַעֲדָשָׁה מֵאֶחָד לְבַד מעילה טו ב. וְדִין חולין קכח ב בָּשָׂר חַי הַפּוֹרֵשׁ מִן הַשֶּׁרֶץ, וְאֵבָר אֶחָד שָׁלֵם, וְהַכּוֹלְיָא וְהַכָּבֵד וְהַלָּשׁוֹן, וְדִין מעילה יז א דָּמָן וְגִידָן וְצִפָּרְנָן וְעוֹרָן וּבֵיצָתָן. וְדִין כָּל שֶׁנִּטְמָא בָּהֶן שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים וְלִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ עַד שֶׁיִּטְבֹּל, וְעִנְיַן טְבִילָה הוּא כְּמוֹ שֶׁנְּפָרֵשׁ בְּמִצְוָתוֹ מצוה קעה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, וְאַף לְאַחַר טְבִילָתוֹ אָסוּר לֶאֱכֹל אֲפִילּוּ תְּרוּמָה עַד הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ וְאַחַר כָּךְ טָהוֹר וְאוֹכֵל תְּרוּמָה, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּסֵדֶר טְהָרוֹת וּבָרֹב בְּמַסֶּכֶת כֵּלִים וּטְהָרוֹת הלכות אבות הטומאה פ"ד. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. לְעִנְיָן שֶׁכָּל שֶׁנִּטְמָא בִּשְׁרָצִים נִקְרָא טָמֵא, וְלֹא יַעֲלֶה מִטֻּמְאָה עַד שֶׁיִּטְבֹּל בַּמַּיִם כְּדִינוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ בַּעֲוֹנֹתֵינוּ לֹא מִקְדָּשׁ וְלֹא טָהֳרוֹת. אֵין לָנוּ לִמְנוֹתָהּ בְּחֶשְׁבּוֹן מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת. וּמִי שֶׁמִּטַּמֵּא אֲפִילּוּ לְדַעַת בְּכָל זְמַן, אֵין עָלָיו חֵטְא בָּזֶה, אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִגַּע בַּקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיִּטְהַר. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְכָל מֵבִין לְהַרְחִיק הַטֻּמְאָה, כִּי הַנֶּפֶשׁ מִתְעַלָּה בְּטָהֳרָה. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאֵין לָנוּ לַחְשֹׁב בְּמִנְיַן הַמִּצְוֹת כָּל דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת. וּבְסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ בסהמ"צ עשה צו כָּתַב טַעַם נָכוֹן לִדְבָרָיו, וְהַדַּעַת נוֹטָה אַחֲרָיו, וּמֵחֶפְצִי בַּקִּצּוּר בְּחִבּוּר זֶה, לֹא רָצִיתִי לִכְתֹּב כָּל טַעֲנוֹתָיו. הִנֵּה בְּמִצְוַת צ"ו בְּסִפְרוֹ תִּמְצָא הָעִנְיָן בַּאֲרֻכָּה. וּבְסוֹף הָעִנְיָן אָמַר, שֶׁהַשֵּׁם מְנָעָנוּ מֵעֲשׂוֹת הַדְּבָרִים בְּטֻמְאָה וְנִשְׁאַר עָלֵינוּ לְהוֹדִיעֵנוּ אֵיזֶה דָּבָר הוּא הַטֻּמְאָה, וְאָמַר שֶׁהִיא נְגִיעַת הַמֵּת וְהַשְּׁרָצִים וְזוּלָתָם כָּל הַנִּזְכָּרִים בַּתּוֹרָה. וְשֶׁאֵין לָנוּ לִמְנוֹתָן בֶּאֱמֶת מִצְוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהַקְרָבַת בַּעַל מוּם נִמְנַעַת, וְנִשְׁאַר עָלֵינוּ לָדַעַת אֵיזֶה דָּבָר הֵן הַמּוּמִין, וּבֶאֱמֶת לֹא נִמְנֶה כָּל מוּם וּמוּם מֵהֶם מִצְוָה.