משנה תורה, מצוות עשה צ״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

93 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לגלח הנזיר את ראשו ולהביא את קרבנותיו במלאת ימי נזירותו. ולשון ספרי שלשה מגלחין ושלשתן תגלחתן מצוה. הנזיר והמצורע והלוים. אמנם תגלחת הלוים היא במדבר ואינה נוהגת לדורות וגלוח מצורע ונזיר נוהג לדורות. ומבואר הוא כי לנזיר שני גלוחים גלוח טומאה וגלוח טהרה. והוא אמרו ובמלאת ימי נזרו. ואין ראוי שימנו שני גלוחים אלו שתי מצות לפי שגלוח טומאה הוא מדין מצות נזירות כי מצות עשה שלו הוא שירבה פרע בקדושה כמו שבאר ודן אותו הכתוב בזה שאם נטמא הנזירות יגלח ויביא קרבן ואז ישוב ויגדל פרע בקדושה כמתחלת מנין ימי הנזירות שחייב נפשו, כמו שיש למצורע גם כן שתי תגלחות והם מצוה אחת כמו שאבאר במקומו. והנה אבאר במה שאחר זה הסבה במנותנו תגלחת נזיר וקרבנותיו מצוה אחת ותגלחת מצורע וקרבנותיו שתי מצות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו גם כן כלומר תגלחת נזיר במקומה במסכת נזיר. נשא, הלכות נזירות פ"ח:

93 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת גִּלּוּחַ הַנָּזִיר וַהֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו – שֶׁיְּגַלֵּחַ הַנָּזִיר שְׂעָרוֹ וְיָבִיא קָרְבָּנוֹת כְּשֶׁיַּשְׁלִים נְזִירוּתוֹ, וְכֵן כְּשֶׁיִּטְמָא שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ וְגוֹ' וְכֵן וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו וְגוֹ'. וְאָמְרוּ בַּסִּפְרָא מצורע ב, ו שְׁלֹשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְּוִיִּם, אוּלָם שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה אֵינָם שָׁוִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם שֶׁגִּלּוּחַ הַלְּוִיִּם הָיָה לְשָׁעָה בַּמִּדְבָּר וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת וְגִלּוּחַ מְצֹרָע וְנָזִיר מִצְוָה וְנוֹהֶגֶת לְדוֹרוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה סה"מ עשה צג שֶׁשְּׁנֵי גִּלּוּחִים אֵלּוּ שֶׁל נָזִיר, שֶׁהֵן גִּלּוּחַ טֻמְאָה וְגִלּוּחַ טָהֳרָה אֵין רָאוּי לִמְנוֹתָן כִּי אִם מִצְוָה אַחַת, לְפִי שֶׁעִנְיַן גִּלּוּחַ הַטֻּמְאָה אֵינוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּלָל, אֶלָּא דִּין מִדִּינֵי הַנְּזִירוּת הוּא, שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁאִם נִטְמָא הַנָּזִיר בִּימֵי הַנְּזִירוּת שֶׁיְּגַלֵּחַ וְיָבִיא קָרְבָּן וְאָז יָשׁוּב וִיגַדֵּל פֶּרַע בִּקְדֻשָּׁה כְּבַתְּחִלָּה מִנְיַן כָּל יְמֵי הַנְּזִירוּת שֶׁאָסַר עַל נַפְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִמְצֹרָע גַּם כֵּן שְׁתֵּי תִּגְלָחוֹת וְהֵן מִצְוָה אַחַת, וְאַחַר שֶׁאֵין זֶה עִקַּר הַמִּצְוָה אֶלָּא דִּין מִדִּינֶיהָ אֵין רָאוּי לִמְנוֹתוֹ מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַמִּצְוֹת שֶׁלּוֹ בָּעִקָּר הַשְּׁבִיעִי. וּבְסֵדֶר זֹאת תִּהְיֶה מצרע מצוה קעד כָּתַבְתִּי גַּם כֵּן בְּשֵׁם הָרַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מָה הִיא הַסִּבָּה בִּמְנוֹתֵנוּ תִּגְלַחַת נָזִיר וְקָרְבְּנוֹתָיו מִצְוָה אַחַת, וְתִגְלַחַת מְצֹרָע וְקָרְבְּנוֹתָיו שְׁתֵּי מִצְוֹת, וְשָׁם תִּרְאֶנּוּ מְבֹאָר אִם תִּרְצֶה לִלְמֹד. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ שֶׁל גִּלּוּחַ כָּל הַשֵּׂעָר בִּמְלֹאת יְמֵי הַנְּזִירוּת וַהֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת כָּתַבְתִּי בִּכְלַל שֹׁרֶשׁ מִצְוָה הַקּוֹדֶמֶת שעד מָה שֶׁיָּדַעְתִּי. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מדות ב, ה הֵיכָן מְגַלֵּחַ שְׂעָרוֹ? בְּעֶזְרַת נָשִׁים רמב"ם נזירות ח ג וְלִשְׁכַּת נְזִירִים הָיְתָה שָׁם בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, וְשָׁם מְבַשְּׁלִים שַׁלְמֵיהֶם וּמַשְׁלִיכִין שְׂעָרָן לָאֵשׁ, וְאִם גִּלַּח בַּמְּדִינָה יָצָא, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁמְּגַלֵּחַ תַּחַת הַדּוּד מַשְׁלִיךְ שְׂעָרוֹ, וְאֵינוֹ מְגַלֵּחַ עַד שֶׁיְּהֵא פֶּתַח הָעֲזָרָה פָּתוּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר ו יח פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵין פֵּרוּשׁ הַכָּתוּב שֶׁיְּגַלַּח כְּנֶגֶד הַפֶּתַח שֶׁבִּזְיוֹן מִקְדָּשׁ יִהְיֶה בָּזֶה. וְכֵן מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִצְוָה זוֹ נזיר מו א נָזִיר מְמֹרָט אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲבִיר תַּעַר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂעָר, וְכֵן אִם אֵין לוֹ כַּפַּיִם הֲרֵי זֶה מַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו וְשׁוֹתֶה יַיִן אַחַר כֵּן וּמִטַּמֵּא, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ לוֹ שֵׂעָר מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גִּלַּח אֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת, וְשׁוֹתֶה וּמִטַּמֵּא לָעֶרֶב, דְּמִשֶּׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים מִקָּרְבְּנוֹתָיו הֻתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עַל כַּפָּיו וְלֹא הֵנִיף, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְמִצְוָה וְלֹא לְעִכּוּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת מִצְוָה לְגַלֵּחַ אֲפִלּוּ לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה. וְנָזִיר שֶׁגִּלַּח בְּלֹא תַּעַר אוֹ שֶׁגִּלַּח בְּתַעַר וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם, וְלֹא קִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ, בֵּין נָזִיר טָהוֹר, בֵּין נָזִיר טָמֵא. גִּלַּח עַל הַשְּׁלָמִים וְנִמְצָא פָּסוּל תִּגְלַחְתּוֹ פְּסוּלָה, וּזְבָחָיו לֹא עָלוּ לוֹ. גִּלַּח עַל שְׁלֹשֶׁת הַבְּהֵמוֹת שֶׁהוּא מַקְרִיב וְנִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן כְּשֵׁרָה תִּגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה, וְיָבִיא שְׁאָר הַזְּבָחִים וְיִקְרְבוּ כְּהִלְכָתָן. שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הֵם, כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה, וְכִבְשָׂה לְחַטָּאת, וְאַיִל לִשְׁלָמִים, וּמֵבִיא עִם הָאַיִל שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁית עִשָּׂרוֹן סֹלֶת וְאוֹפֶה מֵהֶן עֶשְׂרִים חַלּוֹת. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת נָזִיר שם פ"ז. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא גִּלַּח, אוֹ שֶׁגִּלַּח בְּלֹא תַּעַר, אוֹ שֶׁגִּלַּח וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת בִּטֵּל עֲשֵׂה. אֲבָל שִׁיֵּר אַחַת לְבַדָּהּ אֵין הַמִּצְוָה מִתְבַּטֶּלֶת בִּשְׁבִיל שֵׂעָר אַחַת, וַאֲפִלּוּ גִּלַּח וְשִׁיֵּר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְאַחַר כָּךְ נָשְׁרָה אַחַת מֵהֶן מֵעַצְמָהּ, אִם גִּלַּח הָאַחֶרֶת אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר אֵין כָּאן, שֶׁהֲרֵי שַׂעֲרָה אַחַת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה שֵׂעָר, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִצְוַת גִּלּוּחַ יֵשׁ כָּאן, לְפִי שֶׁכְּבָר גִּלַּח כָּל רֹאשׁוֹ חוּץ מִן הַשְׁתַּיִם, וּנְפִילַת הָאַחַת אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁשְּׂעָרָה אַחַת אֵינָהּ חֲשׁוּבָה לִכְלוּם, וּכְשֶׁגִּלַּח הָאַחֶרֶת הֲרֵי הִשְׁלִים גִּלּוּחוֹ לְגַמְרֵי וְקִיֵּם מִצְוַת גִּלּוּחַ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתִּגְלַחַת אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת מִשְּׁתִיַּת הַיַּיִן וּמֵהִטַּמֵּא, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, הֲבָאַת הַקָּרְבָּנוֹת מְעַכֶּבֶת הַכֹּל, וְאִם לֹא הֱבִיאָן בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְהוּא אָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִטַּמֵּא עַד שֶׁיְּבִיאֵם, וְאַף עַל פִּי שֶׁגִּלַּח לֹא נִשְׁלְמָה הַמִּצְוָה עַד שֶׁהֵבִיא הַקָּרְבָּנוֹת.

1 לגלח הנזיר שערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: "וכי ימות מת עליו" במדבר ו,ט.