משנה תורה, מצוות עשה ע״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

75 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו שתקריב כל אשה זבה כשתתרפא מזובה קרבן והוא שתי תורים או שני בני יונה וזהו קרבן זבה, והיא מחוסרת כפרה עד שתקריבהו. ואולי מקשה יקשה עלי ויאמר אחר שקרבן הזב הוא כקרבן הזבה למה לא תמנה מין הקרבן שיתחייב בו כל מי שיתחייב כמו שעשית בקרבן חטאת ואשם ודאי ואשם תלוי וקרבן עולה ויורד שמנית כל אחד ואחד מצוה אחת לבד ולא חששת לרבוי העונות שחייבין על כל עון ועון מהם הקרבן והנה היה ראוי לך שלא תחוש לרבוי האנשים שיתחייב כל אחד קרבן העוף. ידע המקשה ההוא שקרבן זב וזבה אינו על חטאים אבל הוא דבר שחובה לעשות על ענין מהענינים ואילו היה עניני הזיבות באנשים ונשים דבר אחד כמו שהוא בשם ששם זה זב ושם זו זבה אז יהיה ראוי למנותם אחד, אבל אין הענין כן כי הגרת דם מן האשה אם יגר דם מן האיש לא יתחייב קרבן. ומלת זיבות אמנם הוא ענין ההגרה ואין ההגרה דבר אחד בשניהם. ובבאור אמרו האיש מטמא בלובן והאשה באודם. ואין דין זב וזבה כדין מצורע ומצורעת. וראיה ברורה על זה אמרם בכריתות דף ח': ארבעה מחוסרי כפרה הן הזב וזבה והיולדת ומצורע, הנה תראה איך ימנו הזב והזבה בשנים ומנה מצורע באחד יהיה איש או אשה, כי זיבת האיש זולת זיבת האשה. והכתוב שבא בזה הענין הוא אמרו ואם טהרה מזובה וביום השמיני תקח לה שתי תורים או שני בני יונה. זאת תהיה, מחוסרי כפרה פרק א' וגם פרק ב' ופרק ג':

75 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת קָרְבַּן זָבָה כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ – שֶׁתַּקְרִיב הַזָּבָה קָרְבָּן כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ, וְהוּא שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא טו כח כט וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְגוֹ'. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים. שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ. וּקְצָת פְּרָטֶיהָ כְּעֵין מָה שֶׁכָּתַבְנוּ לְמַעְלָה בְּקָרְבַּן הַזָּב. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ספר המצוות עשה עה כִּי מִפְּנֵי כֵן נַחְשֹׁב לִשְׁתֵּי מִצְווֹת שְׁתֵּי קָרְבָּנוֹת אֵלּוּ שֶׁל זָב וְשֶׁל זָבָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָרְבָּן אֶחָד מַמָּשׁ, מָה שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ כֵּן בִּשְׁאָר קָרְבָּנוֹת הַרְבֵּה, שֶׁאֵין אָנוּ חוֹשְׁשִׁין לִמְנוֹת מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ כָּל קָרְבָּן וְקָרְבָּן בִּשְׁבִיל חִלּוּק הַמְּבִיאִים אוֹתָן כָּל זְמַן שֶׁהַקָּרְבָּן אֶחָד, לְפִי שֶׁטֻּמְאָתָן שֶׁל אֵלּוּ אֵינָהּ שָׁוָה כְּלָל, שֶׁהָאִישׁ מִטַּמֵּא בַּלֹּבֶן וְהָאִשָּׁה מִטַּמְּאָהּ בְּאֹדֶם, וּבְהֶפֶךְ לֹא יִטַּמֵּא זֶה וְלֹא זֶה. וְכֵיוָן שֶׁהֵם חֲלוּקִים כָּל כָּךְ רָאוּי לִמְנוֹתָם לִשְׁתֵּי מִצְווֹת. וְאֵין דּוֹמֶה עִנְיָן זֶה כְּלָל לְעִנְיַן מְצֹרָע וּמְצֹרַעַת שֶׁהוּא נֶחְשָׁב לְמִצְוָה אַחַת, שֶׁהַצָּרַעַת דָּבָר שָׁוֶה בְּכֻלָּן. וְהֵבִיא רְאָיָה קְצָת לִדְבָרָיו מִמָּה שֶׁאָמְרוּ בִּכְרֵיתוֹת ח ב אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה, וְאֵלּוּ הֵן הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצֹרָע, הֲרֵי שֶׁחָשְׁבוּ זָב וְזָבָה בִּשְׁנַיִם לְפִי שֶׁחֲלוּקִים בְּחָלְיָן, וּמְצֹרַעַת וּמְצֹרָע כְּאַחַת לְפִי שֶׁהַחֹלִי שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֶרֶת וְלֹא תַּקְרִיב קָרְבָּנָהּ כְּשֶׁתִּתְרַפֵּא מִזּוֹבָהּ, בִּטְּלָה עֲשֵׂה זוֹ, מִלְּבַד שֶׁהִיא מְחֻסֶּרֶת כַּפָּרָה.

1 להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "ואם טהרה, מזובה" ויקרא טו,כח.