משנה תורה, מצוות עשה נ״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

55 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לשחוט שה הפסח ביום ארבעה עשר בניסן בין הערבים. ומי שעובר על צווי זה ולא יקריבהו בזמנו חייב כרת בין איש בין אשה. וכבר התבאר בגמרא פסחים צ"א שפסח ראשון מצוה לנשים ודוחה את השבת, כלומר הקרבתו בארבעה עשר שחל להיות בשבת כמו כל איש מישראל, ולשון התורה בחיוב כרת הוא אמרו וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא. ובתחלת כריתות דף ב' כשמנו מצות שיתחייב העובר עליהן כרת והם כולם לא תעשה אמר והפסח והמילה במצות עשה. וכבר זכרנו זה בהקדמה. וכבר התבארה מצוה זו בפסחים בא אל פרעה, הלכות קרבן פסח פ"א:

55 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת שְׁחִיטַת הַפֶּסַח – לִשְׁחֹט בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בֵּין הָעַרְבַּיִם שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, אוֹ גְּדִי בְּבֵית הַבְּחִירָה, וְזֶה נִקְרָא קָרְבַּן הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר שמות יב ו וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְעִנְיַן הַמִּצְוָה הוּא, שֶׁמִּתְקַבְּצִים אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל לַחֲבוּרוֹת וְלוֹקְחִין מִן הַשּׁוּק אוֹ מִבֵּיתָם גְּדִי אֶחָד אוֹ שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה, וְשׁוֹחֲטִין אוֹתוֹ בְּעֶזְרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיוֹם י"ד בְּנִיסָן בֵּין הָעַרְבַּיִם, וְאַחַר כָּךְ לָעֶרֶב אוֹכְלִין אוֹתוֹ בֵּין כֻּלָּם אַחַר מַאֲכָלָם, שֶׁמִּצְוָתוֹ לְאָכְלוֹ עַל הַשּׂבַע. פסחים ע, א מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּזְכְּרוּ הַיְּהוּדִים לְעוֹלָם הַנִּסִּים הַגְּדוֹלִים שֶׁעָשָׂה לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. דִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן זְמַן שְׁחִיטָתוֹ בַּיּוֹם אֵימַת, שם נח, א וְשֶׁהוּא נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת בָּעֲזָרָה, שם סד, א וְכִי דּוֹחִין שַׁבָּת עָלָיו, שם סה, ב וְדִינֵי מְנוּיָיו, וּקְרִיאַת הַהַלֵּל עָלָיו, וּתְקִיעַת חֲצוֹצְרוֹת, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים. עי' רמב"ם הלכות קרבן פסח א יב. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת בִּזְמַן הַבַּיִת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ בְּמֵזִיד וְלֹא עָשָׂה פֶּסַח, חַיָּב כָּרֵת. בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן, לְפִי שֶׁזֶּה הוּא אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה חֲטָאִים שֶׁבִּזְדוֹנָן כָּרֵת וְאֵין בְּשִׁגְגָתָן חַטָּאת, וְהֵן זֶה, מְגַדֵּף וּמְבַטֵּל מִילָה.

1 לשחוט כבש הפסח, שנאמר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל " שמות יב, ו.