משנה תורה, מצוות עשה מ״ד

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

44 ספר המצוות פתח ↗

היא שצוה להקריב מנחת העומר, והיא מנחת שעורים, ביום ששה עשר בניסן ונקריב עמה כבש תמים בן שנתו לעולה, והוא אמרו יתעלה והבאתם את עומר וגו'. מנחה זו היא הנקראת בכורים, ואליה רמז באמרו יתברך שמו ואם תקריב מנחת בכורים. ולשון מכילתא כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה שהם חובה, אחד ואם תקריב מנחת בכורים, אתה אומר חובה או אינו אלא רשות תלמוד לומר תקריב מנחת בכוריך חובה ולא רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זאת כלם בשלמות בפרק עשירי ממנחות. אמור, תמידין ומוספין פי"ז:

44 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת קָרְבַּן הָעֹמֶר שֶׁל שְׂעוֹרִים – שֶׁנַּקְרִיב בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח יָתֵר עַל הַמּוּסָף שֶׁל שְׁאָר יְמֵי הַפֶּסַח כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וְעֹמֶר אֶחָד שֶׁל שְׂעוֹרִים הַנִּקְרָא עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כג י יא כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ' וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם וְגוֹ' וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה' מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת. וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס מִבָּתַר יוֹמָא טָבָא. כְּלוֹמַר, בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח, שֶׁהֲרֵי בַּפֶּסַח אַיְרֵי בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה מִזֶּה, וְנֶאֱמַר שָׁם וַעֲשִׂיתֶם בְּיוֹם הֲנִיפְכֶם אֶת הָעֹמֶר כֶּבֶשׂ תָּמִים בֶּן שְׁנָתוֹ וְגוֹ'. וְקָרְבָּן זֶה שֶׁל עֹמֶר נִקְרָא מִנְחַת בִּכּוּרִים, וְאֵלֶיהָ הוּא הָרֶמֶז בְּאָמְרוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַיְיָ, אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ וְגוֹ' ויקרא ב יד. וּלְשׁוֹן מְכִילְתָּא משפטים סי' קפב כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת וכו'. חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה שֶׁהֵם חוֹבָה וְזֶה אֶחָד מֵהֶם. וְאָמְרוּ שָׁם, אַתָּה אוֹמֵר חוֹבָה אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא רְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ חוֹבָה וְלֹא רְשׁוּת. וְעִנְיַן הַמִּנְחָה כֵּן מנחות סג, ב שֶׁהָיוּ מְבִיאִין שְׁלֹשָׁה סְאִין שְׂעוֹרִים וּמוֹצִיאִין מִן הַכֹּל עִשָּׂרוֹן אֶחָד שֶׁהוּא מְנֻפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה, וְהַשְּׁאָר נִפְדֶּה וְנֶאֱכָל לְכָל אָדָם, וְחַיָּב בַּחַלָּה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְלוֹקְחִין זֶה הָעִשָּׂרוֹן שֶׁל סֹלֶת הַשְּׂעוֹרִים וּבוֹלְלִין אוֹתוֹ בְּלֹג שֶׁמֶן וְנוֹתְנִין עָלָיו קֹמֶץ לְבוֹנָה כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת וּמְנִיפוֹ הַכֹּהֵן בַּמִּזְרָח, מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וּמַגִּישׁוֹ כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת, וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים כִּשְׁיָרֵי כָּל הַמְּנָחוֹת שם סז ב. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁנִּתְבּוֹנֵן מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו לְחַדֵּשׁ לָהֶם שָׁנָה שָׁנָה תְּבוּאָה לְמִחְיָה, לָכֵן רָאוּי לָנוּ שֶׁנַּקְרִיב לוֹ בָּרוּךְ הוּא מִמֶּנָּה לְמַעַן נַזְכִּיר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ הַגָּדוֹל טֶרֶם נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה, וּמִתּוֹךְ שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִין לִבְרָכָה בְּהֶכְשֵׁר מַעֲשֵׂינוּ לְפָנָיו, תִּתְבָּרֵךְ תְּבוּאָתֵנוּ וְיִשְׁלַם חֵפֶץ הַשֵּׁם בָּנוּ, שֶׁחָפֵץ מֵרֹב טוּבוֹ בְּבִרְכַּת בְּרִיּוֹתָיו. וְנִצְטַוִּינוּ בָּזֶה בַּשֵּׁנִי שֶׁל פֶּסַח וְלֹא בָּרִאשׁוֹן כְּדֵי שֶׁלֹּא נְעָרֵב שִׂמְחָה בְּשִׂמְחָה, כִּי הָרִאשׁוֹן נָכוֹן לְזֵכֶר הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁהוֹצִיאָנוּ בָּרוּךְ הוּא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וּמִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם סח ב שֶׁמִּצְוָתוֹ שֶׁל עֹמֶר לַהֲבִיאוֹ מִן הַשְּׂעוֹרִים, וְלֹא מִן הַחִטִּים, וְלֹא מִכֻּסְּמִין וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְשִׁיפוֹן, וּמִן הַקָּרוֹב לִירוּשָׁלַיִם שֶׁבִּכֵּר תְּחִלָּה. לֹא בִּכֵּר הַקָּרוֹב, הָיוּ מְבִיאִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמִצְוָתוֹ לְהִקָּצֵר בַּלַּיְלָה בְּלֵיל שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת, וּמִצְוָתוֹ לַהֲבִיאוֹ מִן הַלַּח, פֵּרוּשׁ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה וְנִכָּר יוֹתֵר לָעַיִן בִּכּוּרוֹ, וְכָל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְכָל זֶה מִן הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁכָּתַבְנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְּנוּ לִבָּם לִדְבַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה וְהַשִּׂמְחָה. וְשָׁלֹשׁ סְאִין אֵלּוּ הָיוּ קוֹצְרִין אוֹתָן בִּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, וְשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת וְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת שם סג ב, סה א. וְכֵיוָן שֶׁחָשְׁכָה, אוֹמֵר הַקּוֹצֵר לָעוֹמְדִים שָׁם בָּא הַשֶּׁמֶשׁ? אוֹמְרִים לוֹ הֵן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, מַגָּל זוֹ? אוֹמְרִים הֵן, וְכֵן שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. קֻפָּה זוֹ? אוֹמְרִים הֵן, וְכֵן, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אֶקְצֹר? אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְכָל כָּךְ לָמָּה מִפְּנֵי הַטּוֹעִין שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי, וְהָיוּ אוֹמְרִים, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, שֶׁהוּא שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מִתְבָּאֲרִים מֻשְׁלָם בְּפֶרֶק עֲשִׂירִי מִמְּנָחוֹת הלכות תמידין ומוספין פ"ז. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרְאֵלִים חַיָּבִין לְהִשְׁתַּדֵּל בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין יוֹצְאִין וְעוֹשִׂין כְּרִיכוֹת בַּשָּׂדוֹת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּכְמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם בִּמְנָחוֹת סה א, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם עִקַּר הַחִיּוּב הִיא הַהַקְרָבָה וְהַתְּנוּפָה וְהַהַגָּשָׁה וְהַקְּמִיצָה וְהַהַקְטָרָה, וְכָל זֶה בְּכֹהֲנִים. וּמִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק לְכָל יִשְׂרָאֵל, וִיסוֹד הַמִּצְוָה הוּא מִפְּנֵי חִדּוּשׁ הַתְּבוּאָה שֶׁהוּא הַדָּבָר הַצָּרִיךְ לַכֹּל יֵשׁ לָנוּ לְכָתְבָהּ בְּחֶשְׁבּוֹן הַמִּצְוֹת הַמּוּטָלוֹת עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

1 להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: "וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" ויקרא כג, י.