משנה תורה, מצוות עשה רמ״ג

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

243 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו בדין נושא שכר ושוכר שדין שניהם אחד כמו שבארו ואמרו שבועות מ"ט: שלשה דינין לארבעה שומרים. והוא אמרו יתעלה כי יתן איש אל רעהו וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם בפ"ו וח' מקמא ובפ"ג וח' ממציעא וח' משבועות. ואלה המשפטים, הלכות שאלה ופקדון בחמשה פרקים:

243 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בֵּית דִּין לָדוּן בְּדִין נוֹשֵׂא שָׂכָר וְשׂוֹכֵר – לָדוּן בְּדִין נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר, וּפֵרוּשׁ נוֹשֵׂא שָׂכָר, שׁוֹמֵר פִּקָּדוֹן בְּשָׂכָר שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ עַל הַשְּׁמִירָה, וְשׂוֹכֵר הוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, שֶׁשָּׂכַר בְּהֵמָה מֵחֲבֵרוֹ לִרְכֹּב אוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהּ מְלָאכָה, אוֹ שֶׁשָּׂכַר מִמֶּנּוּ מִטַּלְטְלִין, וְנָפַל מַחְלֹקֶת בֵּין הַשּׂוֹכֵר וְהַמַּשְׂכִּיר, אוֹ בֵּין בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְהַשּׁוֹמֵר אוֹתוֹ בְּשָׂכָר, שֶׁמִּצְוָה עָלֵינוּ לָדוּן בֵּינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשָׁה זוֹ שמות כב ט כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וְגוֹ'. שֹׁרֶשׁ הַדִּינִין יָדוּעַ. דִּינֶיהָ כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ צג, א שֶׁנִּשְׁבָּעִין עַל הָאֳנָסִין הַגְּדוֹלִים וּמְשַׁלְּמִין הַגְּנֵבָה וְהָאֲבֵדָה לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה קְצָת פְּשִׁיעָה וּקְצָת אֹנֶס, וּמִפְּנֵי הַשָּׂכָר שֶׁנּוֹטְלִין עַל זֶה חַיָּבִין לְשַׁלֵּם, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּשׁוֹמֵר חִנָּם שֶׁפָּטוּר עַל הַכֹּל חוּץ מִפְּשִׁיעָה. וְדִינֵי שם עה, ב שְׂכִירוּת פּוֹעֲלִים וּשְׂכִירוּת בְּהֵמוֹת וּבָתִּים, וְדִין ב"ק צח, ב הָאֻמָּן שֶׁקִּלְקֵל, וּמַרְאֶה שם צט, ב דִּינָר לְחֶנְוָנִי וְנִמְצָא רַע, וְדִין ב"מ ד, א שׂוֹכֵר בִּבְעָלִים שֶׁפָּטוּר, וְדִין שם מב, א תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס, וְדִינֵי שם לו, ב שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר וְהוֹסִיף הַשֵּׁנִי אוֹ גָּרַע בַּשְּׁמִירָה, וְעִנְיַן כָּל הַמַּפְקִיד שֶׁעַל דַּעַת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו הַגְּדוֹלִים הוּא מַפְקִיד שם. וּמָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ב"מ כט, ב שֶׁאֵין הַשּׂוֹכֵר רַשַּׁאי לְהַשְׂכִּיר. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שכירות ב ה שֶׁלֹּא אָמְרוּ זֶה אֶלָּא בְּמִטַּלְטְלִין לְפִי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנוֹ בְּיַד אַחֵר, אֲבָל בְּשׂוֹכֵר בַּיִת וְרָצָה לְהַשְׂכִּירוֹ לְאַחֵר רַשַּׁאי, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ הָאַחֲרוֹנִים כְּמִנְיַן הָרִאשׁוֹנִים. וְכֵן בִּסְפִינָה, וְיֵשׁ חוֹלְקִין דעת הראב"ד שם עָלָיו. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שִׁשִּׁי וּשְׁבִיעִי מִן קַמָּא, וּשְׁלִישִׁי וְשִׁשִּׁי מִמְּצִיעָא, וּבַשְּׁמִינִי מִשְּׁבוּעוֹת שם מש"ג עד שי"ג. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְאִם עָבַר עָלֶיהָ וְלֹא דָּן אִם רָאוּי לְכָךְ בִּטֵּל עֲשֵׂה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּצְטַוִּינוּ דֶּרֶךְ כְּלָל לָדוּן בְּדִין טוֹעֵן וְנִטְעָן, רִבְּתָה הַתּוֹרָה צִוּוּי בְּשׁוֹמְרִים בִּפְרָט לְפִי שֶׁהֵן עִנְיָנִים רְגִילִין בְּיִשּׁוּבֵי בְּנֵי אָדָם.

1 לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" שמות כב,ט.