משנה תורה, מצוות עשה רל״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

231 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לקבור הרוגי בית דין ביום שנהרגו. והוא אמרו יתעלה כי קבור תקברנו ביום ההוא. ולשון ספרי כי קבור תקברנו מצות עשה והוא הדין בשאר מתים רוצה לומר שנקבור כל מתי ישראל ביום מותם. ולכן המת שאין לו מי שיתעסק בקבורתו נקרא מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל אדם לקברו באמרו קבור תקברנו. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בששי מסנהדרין. תצא שם:

231 ספר החינוך פתח ↗

לְקָבְרוֹ בּוֹ בַּיּוֹם וְכֵן כָּל הַמֵּתִים – לִקְבֹּר מִי שֶׁנִּתְלָה בַּיּוֹם הַהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר דברים כא כג כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן סִפְרֵי כאן כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, מִצְוַת עֲשֵׂה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁהִזְכִּירוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה בְּפֶרֶק נִגְמַר הַדִּין סנהדרין מו, ב שֶׁאָמְרוּ שָׁם כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי, כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת מִפְּנֵי מָה זֶה תָּלוּי? מִפְּנֵי שֶׁקִּלֵּל אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא בְּהַזְכִּירָם זֶה וּבְהַעֲלוֹתָם הַדָּבָר בְּפִיהֶם שֶׁהֵם מְחַלְּלִים שֵׁם שָׁמַיִם וְגוֹמְלִים רַע לְנַפְשָׁם, וְהָאֵל שֶׁחָפֵץ בְּטוֹבַת בְּרִיּוֹתָיו מְנָעָם מִזֶּה מִפְּנֵי כָּךְ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין שם, א שֶׁאֵין מִצְוָה זוֹ בַּנִּתְלֶה לְבַד, אֶלָּא אַף כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין מִצְוָה לְקָבְרָם בְּיוֹם הֲרִיגָתָם. גַּם בִּכְלַל הַמִּצְוָה לִקְבֹּר כָּל מֵת מִיִּשְׂרָאֵל בְּיוֹם מוֹתוֹ, וּמִפְּנֵי כֵן יִקְרְאוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמֵּת שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתוֹ מֵת מִצְוָה, כְּלוֹמַר שֶׁמִּצְוָה עַל הַכֹּל לְקָבְרוֹ מִצַּד הַצִּוּוּי הַזֶּה. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה הַנִּזְכֶּרֶת שם שֶׁשְּׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ נִתְקָנִין לְבֵית דִּין, אֶחָד לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין, שֶׁדִּינָם חָמוּר, וְאֶחָד לַנֶּהֱרָגִים וְלַנֶּחְנָקִים, שֶׁדִּינָם קַל, וְאַחַר שֶׁנִּתְעַכֵּל בְּשַׂר הַנִּדּוֹן לְשָׁם מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בַּפֶּרֶק הַנִּזְכָּר יו"ד סי' שפ"ב. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ לְעִנְיַן הֲרוּגֵי בֵּית דִּין בִּזְמַן שֶׁנּוֹהֵג דִּינֵי נְפָשׁוֹת, וּלְעִנְיַן שְׁאָר מֵתֵי יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, שֶׁמִּצְוָה לְקָבְרָם בְּיוֹם מִיתָה. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהֵלִין אֶת הַמֵּת שֶׁלֹּא לִכְבוֹדוֹ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מצוה תקלו.

1 לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא" דברים כא,כג.