משנה תורה, מצוות עשה קע״ב

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

172 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לשמוע לכל נביא מהנביאים לעשות כל מה שיצוה אפילו בהפך מצוה או כלל מצוה מהמצות האלו ובתנאי שיהיה זה לפי שעה, לא שיצוה להתמיד תוספת או חסרון, כמו שבארנו בפתיחת חבורנו בפירוש המשנה, והכתוב שבא בו הצווי הזה הוא אמרו אליו תשמעון. ולשון ספרי אליו תשמעון אפילו אמר לך עבור על אחת מן המצות הכתובות בתורה לפי שעה שמע לו. והעובר על דבריו חייב מיתה בידי שמים והוא אמרו יתעלה והאיש אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר בשמי אנכי אדרוש מעמו. וכבר התבאר בסנהדרין דף פ"ט שלשה מיתתן בידי שמים העובר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו והכובש את נבואתו, הכל מאמרו אשר לא ישמע אל דברי הנביא אשר ידבר, קרי ביה אשר לא ישמיע. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין. שופטים ושוטרים, מדע הלכות יסודי התורה פ"ז:

172 ספר מצוות גדול פתח ↗

לעשות מצות נביאי האמת שנ' שופטים נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון:

1 לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: "אליו, תשמעון" דברים יח,טו.

172 ספר מצוות קטן פתח ↗

לשמוע לנביא אמת כדכתיב נביא מקרבך מאחיך דברים י״ח:ט״ו

172 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוָה לִשְׁמֹעַ אֶל נְבִיא הָאֱמֶת – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל כָּל נָבִיא מֵהַנְּבִיאִים בְּכָל מָה שֶׁיְּצַוֵּנוּ, וַאֲפִלּוּ יְצַוֶּה אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת בְּהֵפֶךְ מִצְוָה אַחַת מִן הַמִּצְוֹת אוֹ אֲפִלּוּ הַרְבֵּה מֵהֶן לְפִי שָׁעָה, חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה שׁוֹמְעִין לוֹ, כִּי בֶּאֱמֶת, אַחַר שֶׁהוּא נְבִיא אֱמֶת כָּל כַּוָּנוֹתָיו לְטוֹבָה, וְכָל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הוּא עוֹשֶׂה לְחַזֵּק הַדָּת וּלְהַאֲמִין בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יח טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. וְכֵן אָמְרוּ בְּסִפְרֵי כאן אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן אֲפִלּוּ יֹאמַר לְךָ לַעֲבֹר עַל אַחַת מִן הַמִּצְוֹת לְפִי שָׁעָה שְׁמַע לוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁתַּכְלִית מַעֲלַת הָאָדָם הִיא הַשָּׂגַת הַנְּבוּאָה, וְאֵין לוֹ לְבֶן אָדָם בְּעוֹלָמוֹ אֲמִתַּת יְדִיעָה בִּדְבָרִים, כַּאֲמִתַּת יְדִיעָתוֹ בִּנְבוּאָה, שֶׁהִיא הַיְּדִיעָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ פִּקְפּוּק, כִּי הִיא תָּבוֹא מִמַּעְיַן הָאֱמֶת, וּמְעַטִּים מִבְּנֵי הָעוֹלָם זוֹכִים בָּהּ וְעוֹלִים אֵלֶיהָ, כִּי הַסֻּלָּם גָּדוֹל מְאֹד, רַגְלוֹ בָּאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וּמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא הַשֵּׁם יִזְכֶּה וְיַעֲלֶה בְּהַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ? אֶחָד מֵאַלְפֵי רִבְבוֹת אֲנָשִׁים הוּא הַמַּשִּׂיג לְמַעֲלָה זוֹ, וּבְדוֹר שֶׁרָאוּי לְכָךְ. עַל כֵּן צִוַּתְנוּ הַתּוֹרָה, כִּי בְּהַגִּיעַ אִישׁ אֶחָד בַּדּוֹר אֶל הַמַּעֲלֶה הַזֹּאת, וְיִהְיֶה יָדוּעַ אֶצְלֵנוּ בְּעִנְיָנוֹ וּבְכֹשֶׁר מַעֲשֵׂהוּ כִּי נֶאֱמָן לְנָבִיא, שֶׁנִּשְׁמַע אֵלָיו בְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה, כִּי הוּא הַיּוֹדֵעַ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת וְיַדְרִיכֵנוּ בּוֹ, וְלֹא נִשָּׂא נַפְשֵׁנוּ לְהַמְרוֹת פִּיו וְלַחְלֹק עִמּוֹ, כִּי הַמַּחְלֹקֶת עָלָיו בְּשׁוּם דָּבָר, הוּא טָעוּת גָּמוּר, וְחֶסְרוֹן יְדִיעַת הָאֱמֶת. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מְבֹאָרִים בְּסוֹף סַנְהֶדְרִין פרק הנחנקין. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בְּכָל זְמַן שֶׁיִּמָּצֵא נָבִיא בֵּינֵינוּ. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְלֹא יִשְׁמַע אֵלָיו חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שם וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי וְגוֹ' אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסַנְהֶדְרִין פט, א שְׁלֹשָׁה מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם, הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, וְהַכּוֹבֵשׁ נְבוּאָתוֹ, וְכָל זֶה בְּמַשְׁמַע הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וְגוֹ'. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קְרִי בֵהּ "לֹא יִשָּׁמַע", וּקְרִי בֵהּ "לֹא יַשְׁמִיעַ".