משנה תורה, מצוות עשה קנ״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

159 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לשבות ביום ראשון של פסח. והוא אמרו יתעלה ביום הראשון מקרא קדש ובא בפירוש קדשהו והוא שלא תעשה בו כל מלאכה אלא מה שמיוחד באכילה לבד כמו שבאר הכתוב. וכבר קדם מצוה צ': לשון אמרם שבת כ"ה האי שבתון עשה כלומר כל יום טוב שאמר השם בו שבתון הוא כאילו אמר שבות או תשבות ואלו כלם הם צווים בשביתה שבתות ה' נקראו ימי המועדים כלם רוצה לומר ימים טובים. וכבר בא בפירוש במקומות רבים אמרו יום טוב עשה ולא תעשה כלומר כי בטול המלאכה בכל יום טוב עשה הוא ועשית המלאכה המוגבלת לא תעשה ולכן מי שעשה בו מלאכה מוגבלת עבר על מצות עשה ולא תעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלומר שביתה במסכת יום טוב. אמור אל הכהנים, זמנים הלכות שביתת יום טוב פ"א:

159 ספר מצוות גדול פתח ↗

לשבות בראשון של פסח שנאמר אמור ביום הראשון מקרא קודש:

159 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

רִאשׁוֹן

1 לשבות בראשון של פסח, שנאמר: "וביום הראשון, מקרא קודש" שמות יב,טז.

159 ספר מצוות קטן פתח ↗

ואלו הלאויןשלא לעשות מלאכה ביום ראשון של פסח דכתיב ביו' הראשון נקרא קודם כל מלאכת עבודה לא תעשו ויקרא כ״ג:ל״השלמו הלאוין התלויות בזמן וביד דאוריתא

159 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת שְׁבִיתָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח – לִשְׁבֹּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ויקרא כג ז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבְכָל מָה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה מִקְרָא קֹדֶשׁ פֵּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ספרא יב ד קַדְּשֵׁהוּ. וְעִנְיַן קְדֻשָּׁתוֹ הוּא שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אֶלָּא מָה שֶׁהוּא מְיֻחָד בָּאֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב שמות יב טז אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם. וְהָרְאָיָה שֶׁשְּׁבִיתַת יוֹם טוֹב נֶחְשֶׁבֶת עֲשֵׂה, אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שבת כה, א: הַאי שַׁבָּתוֹן עֲשֵׂה הוּא, וְלָמַדְנוּ מֵעַתָּה שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה שַׁבָּתוֹן גַּבֵּי יוֹם טוֹב הוּא עֲשֵׂה, וּכְבָר בָּא הַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד גַּם כֵּן יוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כְּדֵי שֶׁנַּחְשֹׁב בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד בַּנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לָנוּ בּוֹ, וּנְהַלֵּל וּנְפָאֵר בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ מָה שֶׁצִּוָּנוּ בָּרוּךְ הוּא עָלָיו וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים בַּזְּמַן הַהוּא, וְאִם יִהְיֶה הָאָדָם טָרוּד בִּמְלַאכְתּוֹ, לֹא יִהְיֶה לוֹ פְּנַאי לַחְשֹׁב בְּשׁוּם דָּבָר. וְעוֹד נַאֲרִיךְ בְּשָׁרְשָׁהּ וּבְדִינֶיהָ בְּלָאו דְּאִסּוּר מְלָאכָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה רחצ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָשָׂה מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בִּמְקוֹמוֹ. דִּינֵי הַמִּצְוָה. מִתְבָּאֲרִים בְּיוֹם טוֹב הלכ' יו"ט פי"א.