משנה תורה, מצוות עשה קמ״ט

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

149 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לבדוק בסימני בהמה וחיה השחוטין והוא שיהיו מעלה גרה ושוסע שסע ואז יהיו מותרין לאכלן, והיותנו מצווין לבדוק אותן באלו הסימנין הוא מצות עשה, והוא אמרו יתברך זאת החיה אשר תאכלו. ולשון ספרי אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה, רוצה לומר הבהמה שיהיו בה הסימנין האלו מותר לאכלה ויורה בו שהבהמה שאין בה אלו הסימנים אינה מותרת באכילה, וזה לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה כמו שהוא שרש אצלנו, ולכן אמר אחר המאמר הזה אין לי אלא בעשה בלא תעשה מנין תלמוד לומר את הגמל וגו' כמו שאבאר במצות לא תעשה. הנה כבר התבאר שאמרו אותה תאכלו מצות עשה. והענין במצוה זו שאנו מצווין לבדוק הסימנין האלו בבהמה וחיה ואין מותר לאכלן זולת זה והדין הזה הוא מצוה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת חולין ובבכורות. ויהי ביום השמיני, קדושה הלכות מאכלות אסורות פ"ב:

149 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת בְּדִיקַת סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה – שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִבְדֹּק סִימָנֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה כְּשֶׁנִּרְצֶה לֶאֱכֹל מֵהֶם. וְהֵן מַעֲלַת גֵּרָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יא ב ג זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְגוֹ'. וּלְשׁוֹן סִפְרָא שמיני ג א אוֹתָהּ תֹּאכֵלוּ אוֹתָהּ בַּאֲכִילָה, וְאֵין בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּאֲכִילָה כְּלוֹמַר וְנִלְמַד מִזֶּה לָאו לִבְהֵמָה טְמֵאָה, וְלָאו כָּזֶה נִקְרָא לָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה וְנֶאֱמַר בְּמָקוֹם אַחֵר שם כ כה וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וכו' וְכָתוּב עוֹד שם יא מז לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וכו'. מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוַת אִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת, כָּתַבְנוּ בְּאַזְהָרַת טְרֵפָה מצוה עג וְחֵלֶב מצוה קמג מָה שֶׁיָּדַעְנוּ, וְהוּא הַשֹּׁרֶשׁ הַמַּסְפִּיק כְּפִי הַפְּשָׁט בְּכֻלָּן. וְעִנְיַן הַצִּוּוּי לִבְדֹּק סִימָנֵיהֶם הוֹלֵךְ אַחַר טַעַם אִסּוּרָן, שֶׁכָּל מָה שֶׁבָּא לָנוּ אִסּוּר עָלָיו רָאוּי וּמְחֻיָּב עָלֵינוּ לְבָדְקוֹ יָפֶה. וְהִנְנִי לֹא חָשַׁכְתִּי עֵטִי מִכְּתֹב דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּכָאן בסהמ"צ עשה קמט שֶׁחָשַׁב הַמִּקְרָא הַזֶּה לְמִצְוַת עֲשֵׂה מִפְּנֵי שֶׁיָּעַדְתִּי בְּרֹאשׁ דְּבָרַי לִכְתֹּב הַמִּצְוֹת עַל הַסֵּדֶר שֶׁחֲשָׁבָם הוּא, עִם הֱיוֹת לִבִּי נֶאֱחָז בְּעִנְיָן זֶה בִּסְבָרַת הָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁכָּתַב בהשגותיו לבהמ"צ שורש ו שֶׁאֵין רָאוּי שֶׁנִּמְנֶה בְּדִיקַת סִימָנֵי טָהֳרָה בַּבְּהֵמוֹת מִצְוָה, כִּי בֶּאֱמֶת אַחַר שֶׁאָסְרָה לָנוּ הַתּוֹרָה קְצָת הַבְּהֵמוֹת עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב לְהוֹדִיעֵנוּ סִימָנֵי הַטְּהוֹרוֹת לְהַפְרִישֵׁנוּ מִן הָאִסּוּר, וְאֵין זֶה רָאוּי כְּלָל לְהֵחָשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן מִצְוָה. וְהוּא הַדִּין וְהוּא הַטַּעַם גַּם כֵּן בִּבְדִיקַת עוֹפוֹת וְדָגִים וַחֲגָבִים שֶׁיַּחְשֹׁב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לִשְׁלֹשָׁה, וְהָרַמְבַּ"ן זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לֹא יַחְשְׁבֵם. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. שֶׁכָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמַּעֲלַת גֵּרָה אֵין לָהּ שִׁנַּיִם בַּלֶּחִי הָעֶלְיוֹן, וְכָל בְּהֵמָה בָּעוֹלָם מַעֲלַת גֵּרָה הִיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה חוּץ מִן הַגָּמָל, וְכָל שֶׁמַּפְרֶסֶת פַּרְסָה הִיא מַעֲלַת גֵּרָה חוּץ מִן הַחֲזִיר. וַעֲשָׂרָה מִינִים הֵם בֵּין בְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת הַמֻּתָּרִין, שְׁלֹשָׁה בְּהֵמוֹת הַיְּדוּעוֹת וְהֵן שׁוֹר כֶּבֶשׂ וְתַיִשׁ, וְשִׁבְעָה מִינֵי חַיָּה הַמְּפֹרָשִׂין בַּכָּתוּב דברים יד ה אַיָּל וּצְבִי וכו'. וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ צְרִיכִין לָדַעַת סִימָנֵי הַכְּשֵׁרוֹת לְהַבְדִּילָן מִן הַטְּמֵאוֹת, כְּמוֹ כֵן אָנוּ צְרִיכִין לֵדַע אֵיזוֹ הִיא מִין בְּהֵמָה וְאֵיזוֹ מִין חַיָּה מִצַּד הַחֵלֶב, שֶׁחֵלֶב בְּהֵמָה אָסוּר וְחֵלֶב חַיָּה מֻתָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּאַזְהָרַת הַחֵלֶב לְמַעְלָה, וְעוֹד שֶׁדַּם הַחַיָּה טָעוּן כִּסּוּי וְלֹא דַּם בְּהֵמָה. וְסִימָנֵי הַחַיָּה בַּמֶּה הִיא חֲלוּקָה מִן הַבְּהֵמָה לֹא נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה, אֶלָּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמַדְנוּ חולין נט ב שֶׁהִיא נִכֶּרֶת בְּקַרְנֶיהָ, שֶׁקַּרְנֵי הַחַיָּה עֲשׂוּיוֹת כֵּן כְּרוּכוֹת, חֲדוּקוֹת הֲדוּרוֹת כְּרוּכוֹת כְּקַרְנֵי הַשּׁוֹר, חֲדוּקוֹת כְּקַרְנֵי הָעֵז וְיִהְיֶה הַחֶדֶק מֻבְלָע בָּהֶן, וַהֲדוּרוֹת כְּקַרְנֵי הַצְּבִי. לְפִיכָךְ כָּל שֶׁאֵין לָהּ סִימָנִים אֵלֶּה בְּקַרְנֶיהָ חַיָּב אָדָם לִנְהֹג אִסּוּר בְּחֶלְבָּהּ. וְהַמּוֹצֵא חַיָּה בְּלֹא קַרְנַיִם שֶׁאֵין יָכוֹל לְבָדְקָהּ בְּקַרְנֶיהָ, אִם מַכִּירָהּ בְּצוּרָתָהּ יָפֶה, כְּגוֹן שֶׁהֻרְגַּל בָּהֶם, מֻתָּר לוֹ לִבְטֹחַ בְּהַכָּרָתוֹ וְלֹא נֹאמַר שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לִבְדֹּק בַּקַּרְנַיִם עַל כָּל פָּנִים. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּחֻלִּין שם א. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְאִם עָבַר עָלֶיהָ וְלֹא בָּדַק אֶלָּא שֶׁרָאָה בָּהּ הַסִּימָן הָאֶחָד וְסָמַךְ עָלָיו וְאָכַל מִמֶּנָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמָּצָא אַחַר כֵּן שֶׁהֶתֵּר אָכַל, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה שֶׁל בְּדִיקַת הַסִּימָנִין.

1 לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: "זאת החיה אשר תאכלו" ויקרא יא,ב.