משנה תורה, מצוות עשה קמ״ז

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

147 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לכסות דם חיה ועוף אחר שנשחטו. והוא אמרו יתעלה ושפך את דמו וכסהו בעפר. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפ"ו מחולין. אחרי מות, קדושה הלכות שחיטה:

147 ספר מצוות גדול פתח ↗

לכסות דם שחיטת העוף וחיה הנאכלים שנאמר בהר חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר:

147 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

וּלְכַסּוֹת דָּם הַנּוֹבַע:

1 לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" ויקרא יז,יג.

147 ספר מצוות קטן פתח ↗

לכסות דם עוף בעפר דכתיב כי יצוד ציד חיה או עוף וגומר וכסהו בעפר. ויקרא י״ז:י״ג

147 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת כִּסּוּי הַדָּם – לְכַסּוֹת הַדָּם אַחַר זְבִיחַת חַיָּה אוֹ עוֹף. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יז יג אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁהַנֶּפֶשׁ תְּלוּיָה בַּדָּם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּאִסּוּר דָּם מצוה קמח, וְלָכֵן רָאוּי לָנוּ לְכַסּוֹת הַנֶּפֶשׁ וּלְהַסְתִּירוֹ מֵעֵין רוֹאָיו טֶרֶם נֹאכַל הַבָּשָׂר כִּי גַּם בָּהּ נִקְנֶה קְצָת אַכְזָרִיּוּת בְּנַפְשֵׁנוּ לֶאֱכֹל הַבָּשָׂר, וְהַנֶּפֶשׁ נִשְׁפָּךְ לְפָנֵינוּ. וּבַבְּהֵמוֹת לֹא נִצְטַוִּינוּ כָּךְ, לְפִי שֶׁדַּם הַבְּהֵמוֹת נִתַּן לְקָרְבָּן לְכַפָּרָה עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְכַסּוֹתוֹ. וְאַחַר שֶׁכֵּן לֹא רָצְתָה הַתּוֹרָה לְחַלֵּק לָנוּ בֵּין מֻקְדָּשִׁין לְחֻלִּין. וְאִם גַּם בְּמִין הָעוֹפוֹת יֵשׁ מֵהֶן קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ מוּעָט הוּא, וּלְדָבָר מוּעָט לֹא תָּחוּשׁ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם, וּמִפְּנֵי כֵן חִיְּבַתְנוּ בְּכִסּוּי דַּם הָעוֹפוֹת בְּכֻלָּן. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה חולין פג, ב שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בְּכָל עוֹף וּבְכָל חַיָּה בִּמְזֻמָּן וּבְשֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן, וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר יָצוּד אֶלָּא בַּהוֹוֶה וכו'. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין, וְנוֹהֵג בְּכוֹי מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק אִם מִין חַיָּה אוֹ בְּהֵמָה וְאֵין מְבָרְכִין בְּכִסּוּיוֹ מִסָּפֵק. וְדָם הַנִּתָּז וְשֶׁעַל הַסַּכִּין חַיָּב לְכַסּוֹת בְּשֶׁאֵין דָּם אֶלָּא הוּא, אֲבָל יֵשׁ דָּם כְּלָל שֶׁלֹּא הוּא אֵינוֹ צָרִיךְ דִּכְתִיב וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר, פֵּרוּשׁוֹ וַאֲפִלּוּ מִקְצָת דָּמוֹ שם פג ב. וְצָרִיךְ הַמְכַסֶּה לִתֵּן עָפָר לְמַטָּה וּלְמַעְלָה וְכָל עָפָר בָּעוֹלָם שֶׁהוּא דַּק בִּכְדֵי שֶׁאֵין הַיּוֹצֵר צָרִיךְ לְכָתְשׁוֹ שם כח, א רָאוּי לְכַסּוֹת. וְכֵן כָּל מָה שֶׁנִּקְרָא עָפָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עָפָר מַמָּשׁ, מְכַסִּין בּוֹ כְּגוֹן זָהָב שָׁחוּק שֶׁנִּקְרָא עָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר איוב כח ו וְעַפְרוֹת זָהָב לוֹ. וּמִי שֶׁרָאָה חֲבֵרוֹ שֶׁשָּׁחַט וְלֹא כִּסָּה חַיָּב הוּא לְכַסּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְוָה זוֹ ויקרא יז יד וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם פו, פז א מִצְוָה זוֹ עַל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּחֻלִּין בְּפֶרֶק כִּסּוּי הַדָּם י"ד סי' כ"ח. וְנוֹהֵג בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְלֹא כִּסָּה דַּם חַיָּה וָעוֹף בִּטֵּל עֲשֵׂה.