משנה תורה, מצוות עשה קמ״ה

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

145 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לדון בדיני חרמים. והוא כל מי שהחרים דבר ממה שיש לו ואמר הרי זה חרם ינתן הדבר ההוא לכהן אלא אם כן באר שזה יהיה לבדק הבית. כי סתם חרמים לכהנים הוא. והוא אמרו יתעלה אך כל חרם אשר יחרם מן האדם וגו'. ורמז לנו על היות סתם חרמים לכהנים נאמר כשדה החרם לכהן תהיה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בפרק שמיני מערכין ופרק ראשון מנדרים. אם בחקותי, הפלאה הלכות ערכין פ"ו:

145 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת דִּין מַחְרִים מִנְּכָסָיו שֶׁהוּא לַכֹּהֲנִים – לָדוּן בְּדִינֵי חֲרָמִים. כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל מִי שֶׁהֶחְרִים דָּבָר מִנְּכָסָיו סְתָם, כְּגוֹן שֶׁאָמַר דָּבָר פְּלוֹנִי מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לִי יְהִי חֵרֶם, שֶׁיִּנָּתֵן אוֹתוֹ דָּבָר לַכֹּהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כז כח אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם אִישׁ וְגוֹ', אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁהַחֵרֶם יִהְיֶה לַיְיָ, אוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ערכין כח, ב סְתָם חֲרָמִים לַכֹּהֲנִים, וּרְאָיָתָם מִמָּה שֶׁכָּתוּב בְּפֵרוּשׁ בַּפָּרָשָׁה כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁיִּשְׂרָאֵל הוּא הָעָם אֲשֶׁר בָּחַר הָאֵל מִכָּל שְׁאָר הָעַמִּים לַעֲבוֹדָתוֹ וּלְהַכִּיר שְׁמוֹ, וְהֵם אֵינָם תַּחַת מֶמְשֶׁלֶת מַזָּלוֹת אֲשֶׁר חָלַק הַשֵּׁם לְכָל שְׁאָר הָעַמִּים, אֲבָל הֵם תַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבְּלִי אֶמְצָעוּת מַלְאָךְ וּמַזָּל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב דברים לב ט כִּי חֵלֶק יְיָ עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ. וּכְמוֹ שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁגָּאֳלָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיָה נֵס כּוֹלֵל כָּל הָאֻמָּה, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ הוֹצִיאָם מִשָּׁם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שמות יב יב וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ, וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר אֲנִי וְלֹא שָׂרָף וְגוֹ'. כְּמוֹ שֶׁבָּא בַּהַגָּדָה. וְלָכֵן בְּכָל עֵת הֱיוֹת יִשְׂרָאֵל מַחְזִיקִים בְּתוֹרָתוֹ וּמִתְעַטְּרִים בַּעֲבוֹדָתוֹ, לֹא תָּנוּחַ בָּהֶם רַק טוֹבָה, וְשֶׁפַע בְּרָכָה וְרוּחַ נְדִיבָה וּטְהוֹרָה תִּסְמְכֵם, וְהַהֶפֶךְ וְהִיא הַמְּאֵרָה וְהַחֵרֶם עַל אוֹיְבֵיהֶם וְשׂוֹנְאֵיהֶם. וְעַל כֵּן כִּי יִקְצַר רוּחַ אֶחָד מֵהֶם וְיוֹצִיא מִפִּיו לְשׁוֹן קְלָלָה וְחֵרֶם עַל מָמוֹנוֹ וְקַרְקְעוֹתָיו, שֶׁהֵם תַּחַת הַבְּרָכָה הוֹדִיעוֹ הַכָּתוּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת הַמְּבֹרָךְ לִרְשׁוּת אַחֵר, לְפִי שֶׁכָּל אֲשֶׁר לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם חֵלֶק הַשֵּׁם לוֹ הוּא, וּמַה שֶׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ פסחים פח ב, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, אַחַר שֶׁיָּדַעְנוּ בֶּאֱמֶת כִּי כַּוָּנַת הַמַּחְרִים לְהוֹצִיא אוֹתוֹ הַדָּבָר מֵרְשׁוּתוֹ רָאוּי לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיָשׁוּב לִרְשׁוּת אֲדֹנָיו וְיִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב בְּסָמוּךְ ויקרא כז כט כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יָחֳרַם מִן הָאָדָם לֹא יִפָּדֶה מוֹת יוּמָת, שֶׁעִנְיָנוֹ עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, שֶׁהַמַּחְרִים מִן הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, כְּגוֹן הַנִּלְחָמִים עַל אוֹיְבֵיהֶם שֶׁנּוֹדְרִים נֶדֶר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם במדבר כא ב, שֶׁיָּמוּתוּ, כִּי שְׁאָר הָאֻמּוֹת אֵינָם בְּתוֹךְ מַעְיַן הַבְּרָכוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, וּלְשׁוֹן חֵרֶם נִתְפַּס עֲלֵיהֶן וּפוֹעֵל בָּהֶם, וְכֵן פֵּרֵשׁ הַכָּתוּב הַזֶּה הָרַמְבַּ"ן הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה עה"ת בחוקותי כז כט עַל צַד הַפְּשָׁט. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בַּכָּתוּב מִדְרָשׁוֹת רַבִּים שִׁבְעִים פָּנִים לַתּוֹרָה, וְכֻלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ הוּא מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם כח א, שֶׁכָּל אֲשֶׁר לַלְּוִיִּם וְלַכֹּהֲנִים, בֵּין קַרְקַע בֵּין מִטַּלְטְלִין, אֵין מַחְרִימִין אוֹתָם. כְּלוֹמַר, שֶׁאֲפִלּוּ אָמַר הַכֹּהֵן אוֹ הַלֵּוִי עַל שָׂדֵהוּ שֶׁיְּהֵא חֵרֶם אֵין נִתְפָּס בּוֹ כְּלָל, כִּי הוּא כְּשׁוֹכֵן בֵּית אֲדוֹנָיו מְקוֹם הַבְּרָכָה וְהַחֶסֶד וְהַטּוֹב, וְכָל יֶשׁ לוֹ לְהַשֵּׁם הוּא, וּבְתוֹךְ הַבְּרָכָה, אֵין מָקוֹם לְחֵרֶם חָלִילָה. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ב מַה בֵּין חֶרְמֵי כֹּהֲנִים לְחֶרְמֵי שָׁמַיִם? שֶׁחֶרְמֵי שָׁמַיִם הֶקְדֵּשׁ, וְנִפְדִּין בְּשָׁוְיֵיהֶן, וְיִפְּלוּ הַדָּמִים לְבֶדֶק הַבַּיִת, וְיֵצְאוּ הַנְּכָסִים לְחֻלִּין. וְחֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים כְּלוֹמַר, חֵרֶם סְתָם שֶׁהוּא לַכֹּהֲנִים אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן לְעוֹלָם, אֶלָּא נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים כִּתְרוּמָה. וְעַל חֵרֶם כֹּהֲנִים נֶאֱמַר לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל. לֹא יִמָּכֵר לְאַחֵר וְלֹא יִגָּאֵל לַבְּעָלִים. וְאֶחָד הַמַּחְרִים קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר בְּשָׁעָה שֶׁמַּחְרִים, וְחֶרְמֵי כֹּהֲנִים כָּל זְמַן שֶׁהֵם בְּבֵית הַבְּעָלִים הֲרֵי הֵם הֶקְדֵּשׁ לְכָל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר יח יד כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיְיָ. נְתָנָם לַכֹּהֵן הֲרֵי הֵן כְּחֻלִּין לְכָל דִּבְרֵיהֶם. שֶׁנֶּאֱמַר שם כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה, וּשְׂדֵה חֶרְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן אֵינָהּ חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים לְעוֹלָם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּפֶרֶק שְׁמִינִי מֵעֲרָכִין וְרִאשׁוֹן מִנְּדָרִים ה' ערכין פ"ו. וְנוֹהֶגֶת בִּזְמַן הַבַּיִת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, אֲבָל בַּזְּמַן הַזֶּה כְּבָר אָמַרְנוּ בַּמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה שנ שֶׁאֵין מַחְרִימִין, אֲבָל אִם עָבַר וְהֶחְרִים בַּזְּמַן הַזֶּה כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה ערכין ח יא, שֶׁאִם הֶחְרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִטַּלְטְלִין סְתָם אוֹ קַרְקַע לַכֹּהֲנִים בְּפֵרוּשׁ, שֶׁהֵם נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים הַנִּמְצָאִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, שֶׁהַקַּרְקַע שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ דִּינוֹ כְּמִטַּלְטְלִין לְעִנְיָן זֶה, אֲבָל אִם הֶחְרִים קַרְקַע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חֵרֶם, שֶׁאֵין שְׂדֵה חֲרָמִים נוֹהֵג אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהֶחְרִים מִנְּכָסָיו וְלֹא נְתָנָם לַכֹּהֵן אוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת בְּאוֹתָן צְדָדִין שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁנִּתָּנִין לְבֶדֶק הַבַּיִת בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד שֶׁמּוֹעֵל בַּקֹּדֶשׁ.

1 לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: "אך כל חרם אשר יחרים" ויקרא כז,כח.