משנה תורה, מצוות עשה קמ״א

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

141 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להשמיט כספים כלומר החובות כלם בשנת השמטה, והוא אמרו יתברך ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. וכבר נכפל הצווי הזה באמרו וזה דבר השמטה וגו'. ולשון התוספתא בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת קרקעות ואחת שמיטת כספים. ומצות שמיטת כספים אינה נוהגת מן התורה אלא בזמן ששמיטת קרקע נוהגת, בכל מקום. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת שביעית בפרק בתרא. ראה אנכי, הלכות שמטה פ"ט:

141 ספר מצוות גדול פתח ↗

להשמיט כספים בשביעית שנא' ראה שמוט כל בעל משה ידו:

1 להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: "שמוט כל בעל משה ידו" דברים טו,ב.

141 ספר מצוות קטן פתח ↗

שלא לתבוע חוב שעבר' עליו שמט'. דכתיב לא תגוש. שם

141 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁיַּשְׁמִיט כָּל הַלְוָאוֹתָיו בַּשְּׁבִיעִית – לַעֲזֹב הַחוֹבוֹת בִּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים טו ג וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ, וְנִכְפְּלָה הָאַזְהָרָה בְּזֹאת הַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר שם ב וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ. וְאָמְרוּ בַּתּוֹסֶפְתָּא מובא בגיטין לו, א בִּשְׁתֵּי שְׁמִטּוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת שְׁמִטַּת קַרְקַע וְאַחַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים. כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּמִשְׁפָּטִים בְּמִצְוַת שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת מצוה פד, מָה שֶׁיָּדַעְתִּי בְּשֹׁרֶשׁ הַמִּצְוָה, וּשְׁמִטַּת כְּסָפִים גַּם כֵּן, אַחַר אוֹתוֹ הַטַּעַם נִמְשָׁךְ, לְלַמֵּד נַפְשֵׁנוּ בְּמִדּוֹת מְעֻלּוֹת מִדַּת הַנְּדִיבוּת וְעַיִן טוֹבָה, וְלִקְבֹּעַ בִּלְבָבֵנוּ הַבִּטָּחוֹן הַגָּדוֹל בַּשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְאָז תִּכְשַׁר נַפְשֵׁנוּ לְקַבֵּל טוֹב מֵאֵת אֲדוֹן הַכֹּל כְּלוּל הַבְּרָכָה וְהָרַחֲמִים, וְגַם נִמְצָא מִזֶּה גָּדֵר חָזָק וּמְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל לְהִתְרַחֵק מְאֹד מִן הַגָּזֵל וּמִן הַחֶמְדָּה בְּכָל אֲשֶׁר לְרֵעֵנוּ, כִּי נִשָּׂא קַל וָחֹמֶר בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ לֵאמֹר אֲפִלּוּ הִלְוֵיתִי מָמוֹנִי וְהִגִּיעַ שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה אָמְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁמִיט בְּיַד הַמַּלְוֶה, שֶׁלֹּא לִגְזֹל וְשֶׁלֹּא לַחְמֹד מִשֶּׁלּוֹ לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁרָאוּי לִי לְהִתְרַחֵק עַד הַקָּצֶה הָאַחֲרוֹן? מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ספרי כאן, שֶׁאֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, כְּשֶׁתִּשְׁקַע חַמָּה בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, וּמְשַׁמֶּטֶת אֲפִלּוּ מִלְוָה שֶׁבִּשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחְרָיוּת נְכָסִים, וְאִם סִיֵּם לוֹ שָׂדֶה בְּהַלְוָאָתוֹ אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שמיטה ט, ו וְתֵמַהּ הוּא, דְּרַבִּי יוֹחָנָן דָּחֵי לַהּ בְּפֶרֶק הַשּׁוֹלֵחַ גיטין לז א. הַקָּפַת חֲנוּת וּשְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ נִשְׁמָט, וְאִם זָקְפוּ אוֹתָם בְּמִלְוָה, נִשְׁמָט, וְכֵן הַדִּין בִּקְנָסוֹת. הַמְגָרֵשׁ אִשְׁתּוֹ קֹדֶם שְׁמִטָּה אֵין כְּתֻבָּתָהּ נִשְׁמֶטֶת, אֶלָּא אִם כֵּן פָּגְמָה אוֹ זְקָפַתָּהּ עָלָיו בְּמִלְוָה. וְהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹב כְּנֶגֶד הַמַּשְׁכּוֹן, כֵּן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שמיטה ויובל פ"ט הי"ד. וּבְפֶרֶק הַזָּהָב ב"מ מח, ב אָמְרִינַן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא פְּלַג חוֹבוֹ, וְהָנֵי מִלֵּי בְּמַשְׁכּוֹן שֶׁל מִטַּלְטְלִין אֲבָל בְּמַשְׁכּוֹן שֶׁל קַרְקַע בְּאַתְרָא דִּמְסַלְּקֵי, שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת, וּבְכוֹר אֵינוֹ נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם, לְפִי שֶׁהוּא כְּחוֹב גָּמוּר, אֲבָל בְּאַתְרָא דְּלָא מְסַלְּקֵי אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ. וְהַשְׁתָּא דְּקַיְמָא לַן סְתָם מַשְׁכַּנְתָּא שַׁתָּא, דְּהָכִי אַסִּיקְנָא בַּגְּמָרָא שם סח, א לְדַעַת קְצָת הַמְּפָרְשִׁים, כָּל הַמַּשְׁכּוֹנוֹת כְּאַתְרָא דְּלָא מְסַלְּקֵי דָּיְנִינַן לְהוּ, וְאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת מַשְׁכּוֹנָא, וּבְכוֹר נוֹטֵל בָּהּ פִּי שְׁנַיִם, וּבַעַל חוֹב דִּיתוֹמִים גּוֹבֶה מִמֶּנּוּ, דִּכְקַרְקַע שֶׁלָּהֶם הוּא. וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִין וְאָמַר לָהֶם אַתֶּם גְּבוּ לִי חוֹב זֶה אֵינוֹ מְשַׁמֵּט, שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ, וְזֶה כְּבָר נְתָנוֹ בְּיַד בֵּית דִּין. וּמִזֶּה הַטַּעַם אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה גטין לז, א שֶׁחוֹב שֶׁיֵּשׁ לִיתוֹמִים עַל אֲחֵרִים אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ, דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ אֲבִיהֶן שֶׁל יְתוֹמִים, וְאַחֲרֵיהֶם כָּל בֵּית דִּין שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּכְאִלּוּ מָסְרוּ שִׁטְרוֹתֵיהֶם בְּיַד בֵּית דִּין דָּמֵי. וְכֵן מֵעִנְיַן הַמִּצְוָה מָה שֶׁאָמְרוּ מכות ג, ב שֶׁהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ, דְּכִי אָמַר רַחֲמָנָא לֹא יִגֹּשׂ בְּחוֹב הָרָאוּי לִנָּגֵשׂ, וְזֶה לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִנָּגֵשׂ עֲדַיִן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַמַּתְנֶה עִם חֲבֵרוֹ בְּחוֹבוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְּשַׁמְּטֶנּוּ שְׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט, לְפִי שֶׁהוּא כְּמַתְנֶה עַל מָה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אֲבָל אָמַר לוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תְּשַׁמֵּט חוֹב זֶה וַאֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁדִּין שְׁבִיעִית לְהַשְׁמִיט, אִם מַתְנֶה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט חוֹב זֶה אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסֵדֶר בְּהַר סִינַי מצוה שמג בְּמִצְוַת שֶׁלֹּא לְהַלְווֹת בְּרִבִּית לְיִשְׂרָאֵל. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, בְּמַסֶּכֶת שְׁבִיעִית פרק עשירי. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ מִדְּאוֹרַיְתָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְכָל מָקוֹם בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר בְּהַר סִינַי מצוה של בְּאֵיזֶה זְמַן הַיּוֹבֵל נוֹהֵג. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֵין שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת וּכְסָפִים נוֹהֶגֶת מִדְּאוֹרַיְתָא רמב"ם שמיטה ויובל שם הל' ב ג, אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים נוֹהֶגֶת שְׁמִטַּת כְּסָפִים אֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה וַאֲפִילּוּ בְּכָל מָקוֹם, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת הַשְׁמָטַת כְּסָפִים מִיִּשְׂרָאֵל. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר בְּהַר סִינַי בְּסוֹף מִצְוָה רִאשׁוֹנָה אֵיזוֹ הִיא שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה לְדַעַת הַמְּפָרְשִׁים הַגְּדוֹלִים הַיּוֹדְעִים דַּרְכֵי הַתַּלְמוּד. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְתָבַע אֶת חֲבֵרוֹ עַל חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שָׁנָה שְׁבִיעִית בִּזְמַן הַבַּיִת בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל לָאו, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מצוה תעה, וּבַזְּמַן הַזֶּה קָא עֲבִיד אִסּוּרָא דְּרַבָּנָן. וְאִם יָדְעוּ הַבֵּית דִּין שֶׁשְּׁבִיעִית עָבְרָה עָלָיו אֵין נִזְקָקִין לִנְגֹּשׂ אוֹתוֹ כְּלָל, וַאֲפִילּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַשְׁמָטַת כְּסָפִים עַכְשָׁו דְּרַבָּנָן וְקַיְמָא לַן קידושין יג ב שִׁעְבּוּדָא דְּאוֹרָיְתָא, הָא אִפַּסְקָא הִלְכְתָא, דִּבְכָל דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן, יֵשׁ כֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים לִדְחוֹת דְּבַר תּוֹרָה, מִטַּעַם דְּהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר גיטין לו ב.