משנה תורה, מצוות עשה ק״מ

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

140 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו למנות השנים והשמטים שבע שבע עד שנת היובל, אחר שנכבשה הארץ והתגברנו בה. ומצוה זו כלומר ספירת שני השמיטה היא נמסרת לבית דין הגדול כלומר סנהדרי גדולה, כי הם שימנו שנה שנה מהחמשים שנה כמו שימנה כל איש ואיש ממנו ימי העומר. והוא אמרו יתעלה וספרת לך שבע שבתות שנים. ולשון ספרי יכול יספור שבע שמטות זו אחר זו ויעשה יובל תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים, הא עד שיאמרו שני כתובים ואם לאו לא שמענו, כלומר שמצוה זו לא הגיע איכות עשייתה אלא משני כתובים והוא שימנם השנים ביחיד ונמנה השבועות עמהן שבע פעמים. ואחר שאמר שזה הענין לא הגיע אלא משני כתובים הורה שהם מצוה אחת בהכרח שאילו היו שתי מצות כלומר מנין שני השמיטות ומנין השנים לא אמרו עד שיאמרו שני כתובים כי כל שתי מצות ילמדו משני כתובים, וכן כל מצוה ומצוה מכתוב שלה, ואמנם יאמר לעולם הא עד שיאמרו שני כתובים במצוה אחת שלא תשלם ידיעתו אלא משני כתובים כמו הבכור שבא בכתוב וכל פטר רחם לי ויורה לזה לבדו שיהא הבכור לה' בין זכר בין נקבה ובא בכתוב אחר הזכרים לה' ויורה הכתוב הזה לבדו שכל זכר לה' בין בכור בין פשוט ומשני הכתובים הגיע ענין המצוה שהוא בכור זכר לבד כמו שביארו במכילתא. בהר סיני, שמטה ויובל פ"י:

140 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת סְפִירַת שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים – לִמְנוֹת הַשָּׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבַע פְּעָמִים עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, בִּהְיוֹתֵנוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר הִתְנַחַלְנוּ בָּהּ. שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים. וְזֹאת הַמִּצְוָה, כְּלוֹמַר, זֹאת הַסְּפִירָה שֶׁל שְׁנֵי הַשְּׁמִטָּה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל הִיא נִמְסֶרֶת לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל, כְּלוֹמַר הַסַּנְהֶדְרִין. וְכֵן הִיא הַמִּצְוָה, שֶׁהָיוּ מוֹנִין שָׁנָה שָׁנָה וְשָׁבוּעַ שָׁבוּעַ שֶׁל שָׁנִים עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מוֹנִין יְמֵי הָעֹמֶר, אַחַר כָּךְ מְקַדְּשִׁין שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים בִּשְׁבִיתַת הָאָרֶץ וְלִקְרוֹת דְּרוֹר לְכָל הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת, וְכָל הַקַּרְקָעוֹת חוֹזְרִין לְבַעְלֵיהֶן. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. עַל צַד הַפְּשָׁט, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וּלְבַסּוֹף יָשׁוּב כָּל דָּבָר לַאֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לִתְּנָהּ בַּתְּחִלָּה, כִּי לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ שמות יט ה. וְעִם מִצְוָה זוֹ שֶׁל הַסְּפִירָה שֶׁל אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שָׁנָה, יַרְחִיקוּ עַצְמָם שֶׁלֹּא יִגְזְלוּ קַרְקַע שֶׁל חֲבֵרָם וְלֹא יַחְמְדוּהָ בְּלִבָּם, בְּדַעְתָּם כִּי הַכֹּל שָׁב לַאֲשֶׁר חָפֵץ הָאֵל שֶׁתִּהְיֶה לוֹ. וְעִנְיָן זֶה שֶׁל יוֹבֵל, דּוֹמֶה קְצָת לְמָה שֶׁנָּהוּג לַעֲשׂוֹת בְּמַלְכוּתָא דְּאַרְעָא שֶׁלּוֹקְחִים אֲדָמוֹת מִזְּמַן לִזְמַן מֵעָרֵי הַבְּצוּרוֹת אֲשֶׁר לְשָׂרֵיהֶם, לְהַזְכִּיר לָהֶם יִרְאַת הָאָדוֹן, וְכֵן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם שֶׁיָּשׁוּב כָּל קַרְקַע לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן כָּל עֶבֶד אִישׁ, יֵצֵא מִתַּחַת יָדוֹ וְיִהְיֶה בִּרְשׁוּת בּוֹרְאוֹ, וְאוּלָם מַלְכֵי אֶרֶץ יַעֲשׂוּ כֵּן לְיִרְאָתָם פֶּן יִמְרְדוּ הַשָּׂרִים בָּהֶם, וְהָאֵל בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לְעַמּוֹ כֵּן, לְזַכּוֹתָם וּלְהֵיטִיב לָהֶם, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָפֵץ לְהֵיטִיב לָהֶם בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל. וְעוֹד שָׁמַעְתִּי מִפִּי חֲכָמִים שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן הַיּוֹבֵל סוֹד נִפְלָא, וְכִי בּוֹ נִרְמָז כָּל יְמֵי עוֹלָם וְשָׁנָיו עי' רמב"ן ואבן עזרא ויקרא כה ב. גַּם בְּעִנְיַן הַשְּׁבִיעִיּוֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ לִמְנוֹת הַשָּׁנִים שֶׁבַע שֶׁבַע וְלֹא שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה, אוֹ תֵּשַׁע תֵּשַׁע אוֹ פָּחוֹת מֵהֶן, גַּם בָּזֶה אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ עִנְיָן שֶׁל חָכְמָה גְּדוֹל וָטוֹב: יְדָעוּהוּ הֵם וְלֹא יִרְצוּ לְמָסְרוֹ לְכָל אָדָם, וְאַף כִּי לֹא נִגְלָה לָנוּ סוֹדָם, הִשְׁגַּחְנוּ בְּדָבָר זֶה, כִּי הַאֻמְנָם הֶקֵּף הַשְּׁבִיעִיּוֹת סָדוּר בְּהַרְבֵּה מִמִּצְווֹתֵינוּ, הִנְנוּ מַחְזִיקִין בַּמְּלָאכָה שֵׁשֶׁת יָמִים וּבַשְּׁבִיעִי נִשְׁבֹּת, נַעֲבֹד הָאֲדָמָה שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשְּׁבִיעִית נִשְׁבֹּת, וְאַחַר שֶׁבַע שְׁבִיעִיּוֹת שֶׁל שָׁנִים גַּם כֵּן נִשְׁבֹּת שָׁנָה אַחַת, וְזֶה הַיּוֹבֵל שֶׁבָּאנוּ עָלָיו. וְהִנֵּה חַג הַפֶּסַח שֶׁהוּא שִׁבְעָה יָמִים, וְחַג הַסֻּכּוֹת כְּמוֹ כֵן שִׁבְעָה, וְאַחַר הַשִּׁבְעָה נָחֹג הָעֲצֶרֶת, וּכְמוֹ כֵן נִמְנֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת מִפֶּסַח עַד עֲצֶרֶת וְאַחַר מִנְיַן הַשִּׁבְעָה, נָחֹג חַג הָעֲצֶרֶת, וּכְמוֹ כֵן נִמְצָא כְּרִיתַת בְּרִית שֶׁהוּא דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה לְקִיּוּם עִנְיָן עַל חֶשְׁבּוֹן שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בראשית כא ל כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי. וְכֵן בִּלְעָם שֶׁהָיָה חָכָם, עָשָׂה מִזְבְּחוֹת שִׁבְעָה. וּכְמוֹ כֵן לְשׁוֹן שְׁבוּעָה שֶׁהוּא מְתֻרְגָּם קִיּוּם, אָמְרוּ מִן הַחֲכָמִים שֶׁהוּא נִגְזָר מִלְּשׁוֹן שִׁבְעָה. וְכֵן רַבִּים, לֹא הֶעֱלִיתִים עַתָּה בְּפִי עֵטִי. וְאַתָּה הַבֵּן הַיַּקִּיר, תִּזְכֶּה וְתַחְקֹר וְתִרְאֶה וְתַרְבֶּה הַדַּעַת וְתָבִין בַּדְּבָרִים. וְאָנֹכִי כְּבָר הִשְׁלַמְתִּי מְלַאכְתִּי זֹאת לְהָעִיר רוּחֲךָ בַּשְּׁאֵלָה. וְאִם תִּשְׁאַל לָמָּה חִיְּבוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִמְנוֹת שֶׁבַע שֶׁבַע מִדִּכְתִיב וְסָפַרְתָּ לְךָ, וְלֹא רָאִינוּ מֵעוֹלָם שֶׁיִּמְנֶה הַזָּב יְמֵי סִפְרוֹ, וְלֹא הַזָּבָה יְמֵי סְפִירָתָהּ, וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בָּהֶם ויקרא טו יג וְסָפַר לוֹ, וְסָפְרָה לָהּ זוּלָתִי שֶׁחַיָּבִים שֶׁיִּתְּנוּ לֵב עַל הַיָּמִים, אֲבָל לֹא שֶׁיִּתְחַיְּבוּ לִמְנוֹתָם בַּפֶּה וּלְבָרֵךְ עַל מִנְיָנָן? תְּשׁוּבַת דָּבָר זֶה מָה שֶׁהִקְדַּמְתִּי לָךְ בְּרֹאשׁ סִפְרִי, כִּי כָּל עִנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בַּפֵּרוּשׁ הַמֻּקְבָּל, וְכַמָּה כְּתוּבִים נִרְאִין בְּהֵפֶךְ זֶה מִזֶּה, וְכַמָּה קֻשְׁיוֹת וְכַמָּה סְתִירוֹת יִתְחַדְּשׁוּ עַל כָּל מִי שֶׁלֹּא יְדָעוֹ, וַאֲשֶׁר יֵדָעֶנּוּ עַל בֻּרְיוֹ יִרְאֶה כִּי כָּל דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת. וְכֵן בָּאַתְנוּ הַקַּבָּלָה שֶׁצִּוּוּי וְסָפַרְתָּ לְךָ דְּיוֹבֵל צָרִיךְ מִנְיָן בַּפֶּה, וְצִוּוּי הַסְּפִירָה הַכָּתוּב בְּזָב וְזָבָה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁגָּחָה בַּיָּמִים, וּמִנְהָגָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם כָּךְ הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נְבִיאִים בְּנֵי נְבִיאִים הֵם. וּכְעֵין עִנְיָן זֶה מָצָאנוּ בַּתּוֹרָה בִּלְשׁוֹן זְכִירָה, דִּכְתִיב בְּעִנְיַן עֲמָלֵק זְכִירָה, וְעַל דְּבַר מִרְיָם זְכִירָה וּכְתִיב גַּם כֵּן זְכִירָה בְּעִנְיַן יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַל זְכִירַת מִצְרַיִם בָּאַתְנוּ הַקַּבָּלָה לַעֲשׂוֹתָהּ בַּפֶּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ברכות כא, א בְּבִרְכַּת אֱמֶת וְיַצִּיב, דְּאוֹרָיְתָא, וּשְׁאָר הַזְּכִירוֹת, דַּי לָנוּ בָּהֶם בִּזְכִירַת הַלֵּב בִּלְבַד וְהַשְׁגָּחָתֵנוּ עַל הַדְּבָרִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ספרא בהר א ב, שֶׁאֵין חִיּוּב מִצְוַת מִנְיָן זֶה עַד אַחַר כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק הָאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר שם כה ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ. עַד שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אַרְצוֹ. וּמִשֶּׁגָּלָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלָה מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁבָּטְלוּ הַיּוֹבְלוֹת מֵאוֹתוֹ זְמַן וְאֵילָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ. בִּזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ דַּוְקָא, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעֹרָבִים עי' ערכין לב ב אֶלָּא יוֹשְׁבִים בְּתַקָּנָתָם וּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג בָּאָרֶץ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹבֵל הִיא, כְּלוֹמַר, בְּכָל מָקוֹם קידושין לח ב. וּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, נוֹהֵג דִּין עֶבֶד עִבְרִי, וְדִין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה, וְדִין שְׂדֵה חֲרָמִים וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה, וּמְקַבְּלִין גֵּר תּוֹשָׁב. וְנוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית בָּאָרֶץ, וְהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם מִן הַתּוֹרָה, וּבִזְמַן שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג אֵין נוֹהֲגִין כָּל אֵלּוּ, זוּלָתִי שְׁמִטַּת קַרְקַע בַּשְּׁבִיעִית שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן שְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּשְּׁבִיעִית בְּכָל מָקוֹם מִדִּבְרֵיהֶם. וּשְׁנַת הַשְּׁמִטָּה אֵי זוֹ הִיא? הָכִי אַסִּיקְנָא בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֵימְרֵהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ בְּפֶרֶק קַמָּא ט, ב, שֶׁהִיא שְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִפְרָט לְדַעַת רַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לְדַעַת רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. וְכָל עִנְיַן שְׁמִטַּת כְּסָפִים יִתְבָּאֵר יָפֶה בְּפֶרֶק אַחֲרוֹן דְּמַסֶּכֶת שְׁבִיעִית הלכות שמיטה פ"י. וְיֶתֶר פְּרָטֵי כָּל דִּינֵי שְׁבִיעִית שָׁם בְּאוֹתָהּ מַסֶּכֶת הַבְּנוּיָה עַל זֶה. וְעִנְיַן מִצְוָה זוֹ שֶׁהִיא לִמְנוֹת הַשָּׁנִים, זְכָרוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בַּסִּפְרָא וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, כִּי זֹאת הַמִּצְוָה מְסוּרָה לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל דְּהַיְנוּ הַסַּנְהֶדְרִין, שֶׁהֵם הַנִּקְרָאִין עֵינֵי הָעֵדָה, וְשֶׁאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג.

1 למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: "וספרת לך, שבע . . ." ויקרא כה,ח.