משנה תורה, מצוות עשה קל״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

138 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לשוב הקרקעות כלם בשנה הזאת לאדוניהם ולצאת מתחת ידי הקונים בלא פדיון. והוא אמרו יתברך ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ, ובאר לנו שזאת הגאולה תהיה בשנה הזאת. והוא אמרו בשנת היובל הזאת. וכבר דקדק הכתוב במצותיה ובאר איך יהיה דינם מהמוכר והקונה כשירצה לפדות נחלתו הנמכרת קודם הגיע שנת היובל. ובאר עוד ואמר שהדין הזה מיוחד בקרקעות שהן חוץ לחומת המדינה ושהחצרות והבתים הבנויים בשדות אחר שאינם בנוים תוך החומה הרי דינם דין הפרדסים והגנות בשוה והם בתי החצרים שאמר בהם הכתוב על שדה הארץ יחשב. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בערכין. והיא גם כן אינה נוהגת אלא בארץ ישראל ובזמן שהיובל נוהג. בהר סיני, זרעים הלכות שמטה ויובל פ"י:

138 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת הֲשָׁבַת קַרְקַע לְבַעְלֵיהֶן בַּיּוֹבֵל – לְהָשִׁיב כָּל הַקַּרְקָעוֹת בֵּין בַּיִת בֵּין שָׂדֶה וְכֶרֶם וּפַרְדֵּסִין בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל לְבַעְלֵיהֶן בְּלֹא כֶסֶף וּבְלֹא מְחִיר, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה כד וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. כְּלוֹמַר, בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא אֲחֻזַּתְכֶם, גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. וְעִנְיַן הַגְּאֻלָּה בֵּאֵר הַכָּתוּב, שֶׁהִיא חֲזָרַת הַקַּרְקַע לִבְעָלָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּרֹאשׁ הַסֵּדֶר מצוה של. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. קְצָתָם מְבֹאָרִים בַּכָּתוּב אֵיךְ יִהְיֶה דִּין הַמּוֹכֵר עִם הַקּוֹנֶה כְּשֶׁיִּרְצֶה לִפְדּוֹת נַחֲלָתוֹ הַנִּמְכֶּרֶת קֹדֶם שְׁנַת הַיּוֹבֵל. וְהַחִלּוּק שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב שֶׁהוּא בֵּין מוֹכֵר בַּיִת בְּעִיר חוֹמָה לְמוֹכֵר אוֹתוֹ בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, שֶׁנִּקְרֵאת בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב עָרֵי הַחֲצֵרִים. שֶׁדִּין בָּתֵּי עָרֵי הַפְּרָזוֹת כְּדִין הַשָּׂדוֹת. וְעוֹד אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ערכין לא, א בְּמִצְוָה זוֹ, שֶׁאִם מָכַר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה לְאֶחָד וּמְכָרָהּ הַלּוֹקֵחַ רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי בְּתוֹךְ הַשָּׁנָה מוֹנִין לָרִאשׁוֹן, וְכֵיוָן שֶׁשָּׁלְמָה שָׁנָה לָרִאשׁוֹן הֻחְלַט הַבַּיִת לַשֵּׁנִי, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן מוֹכֵר בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁהוּא מֻחְלָט לְשָׁנָה כְּעִנְיַן קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסָה הַתּוֹרָה לַמּוֹכֵר, מִפְּנֵי חִבַּת הָאָרֶץ, וּמִכֵּיוָן שֶׁעָמַד בְּיַד זוּלָתוֹ שָׁנָה רָאוּי הוּא שֶׁיֵּחָלֵט גַּם בְּיַד הַשֵּׁנִי. וְעוֹד, שֶׁהָרִאשׁוֹן מָכַר לַשֵּׁנִי כָּל זְכוּת שֶׁלּוֹ, וְאִלּוּ עָמְדָה שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּיַד הָרִאשׁוֹן, כְּבָר הָיְתָה מֻחְלֶטֶת בְּיָדוֹ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם ב גַּם כֵּן, שֶׁאִם הִגִּיעַ יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא נִמְצָא הַלּוֹקֵחַ לִפְדּוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה מַנִּיחַ מְעוֹתָיו בְּבֵית דִּין וְשׁוֹבֵר אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָס לַבַּיִת, וְאֵמָתַי שֶׁיָּבוֹא הַלּוֹקֵחַ יָבוֹא וְיִטֹּל מְעוֹתָיו. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם שֶׁהַמּוֹכֵר בַּיִת בְּעָרֵי חוֹמָה וְהִגִּיעַ יוֹבֵל בְּתוֹךְ שְׁנַת הַמֶּכֶר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר מִיָּד בַּיּוֹבֵל, אֶלָּא דִּינוֹ כְּמוֹ בִּשְׁאָר שָׁנִים שֶׁבְּתוֹךְ שְׁנֵי הַיּוֹבֵל, שֶׁהוּא נֶחְלָט לְשָׁנָה אִם אֵין הַמּוֹכֵר רוֹצֶה לְגָאֳלָהּ. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם לג, א שֶׁהַמּוֹכֵר בַּיִת בְּעָרֵי הַחֲצֵרִים, שֶׁאִם רָצָה לִגְאֹל מִיָּד גּוֹאֵל כְּדִין בַּיִת בְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה, וְאִם לֹא רָצָה לִגְאֹל מִיָּד גּוֹאֵל אוֹתָהּ אֲפִלּוּ אַחַר שָׁנָה כְּדִין שָׂדוֹת, דְּכֹחַ יָפֶה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, וְשֶׁבְּבָתֵּי עָרֵי חוֹמָה יֵשׁ לָהֶן. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שם לב א שֶׁכָּל שֶׁהוּא לִפְנִים מִן הַחוֹמָה, כְּגוֹן גַּנּוֹת, מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת דִּינָם כְּבָתִּים, דְּמִדִּכְתִיב אֲשֶׁר בָּעִיר רִבָּה הַכֹּל אֲבָל אִם הָיוּ שָׂדוֹת בְּתוֹךְ הָעִיר דִּינָן כְּשָׂדוֹת שֶׁחוּץ לָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר וְקָם הַבַּיִת. כְּלוֹמַר, בַּיִת וְכָל הַדּוֹמֶה לְבַיִת כְּגוֹן מֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת וְאַף פַּרְדֵּסִין, אֲבָל לֹא שָׂדוֹת. וּבַיִת שֶׁאֵין בּוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אֵינוֹ נִקְרָא בַּיִת, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ נֶחְלָט. וּבִירוּשָׁלַיִם אֵין הַבַּיִת נֶחְלָט בָּהּ. וְעִיר שֶׁגַּגּוֹתֶיהָ חוֹמָתָהּ אֵין דִּינָהּ כְּמֻקֶּפֶת חוֹמָה, אֶלָּא בָּעֵינַן שֶׁתִּהְיֶה לָהּ חוֹמָה מִלְּבַד גַּגּוֹתֶיהָ, וּבָעֵינַן גַּם כֵּן שֶׁהֻקְּפָה חוֹמָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְיַשְּׁבָה, אֲבָל נִתְיַשְּׁבָה וְאַחַר כָּךְ הֻקְּפָה אֵין זוֹ עִיר חוֹמָה. וְאֵין סוֹמְכִין אֶלָּא עַל חוֹמָה הַמֻּקֶּפֶת בְּשָׁעָה שֶׁכָּבַשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ. וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן בָּטְלָה קְדֻשַּׁת עִיר חוֹמָה, וּכְשֶׁעָלָה עֶזְרָא בְּבִיאָה שְׁנִיָּה נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הֶעָרִים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה בְּאוֹתָהּ הָעֵת, מִפְּנֵי שֶׁבִּיאָתָן בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁהִיא בִּיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ, מַה בִּיאָתָן בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ מָנוּ שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וְקִדְּשׁוּ עָרֵי חוֹמָה וְנִתְחַיְּבוּ בַּמַּעֲשֵׂר אַף בִּימֵי עֶזְרָא כֵּן, וְכֵן כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ בְּבִיאָה שְׁלִישִׁית, נַתְחִיל לִמְנוֹת שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת וְיִתְקַדְּשׁוּ בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה שֶׁיִּהְיוּ מֻקָּפִין בְּאוֹתָהּ הָעֵת, וְיִתְחַיֵּב כָּל מָקוֹם שֶׁנִּכְבֹּשׁ בְּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר דברים ל ה וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' וְאָמְרוּ שם ב, מַקִּישׁ יְרֻשָּׁתְךָ לִירֻשַּׁת אֲבֹתֶיךָ וכו' וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין ה' שמטה פי"ב. וְנוֹהֶגֶת בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּאֵיזֶה זְמַן הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, וְהוּא בִּזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָן בְּיִשּׁוּבָן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְכָבַשׁ הַקַּרְקַע שֶׁבְּיָדוֹ וְלֹא הֶחְזִירוֹ לִבְעָלָיו בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

1 ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" ויקרא כה,כד.