משנה תורה, מצוות עשה קל״ו

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

136 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו לקדש שנת החמשים. כלומר לבטל העבודה בה כמו השמטה, והוא אמרו יתעלה וקדשתם את שנת החמשים שנה, ובבאור אמרו כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל, כלומר ההשואה ביניהם בצווי כמו שהשוה הכתוב ביניהם באזהרה כמו שהתבאר, ומשפטי שנת השמטה ושנת היובל שוים בבטול עבודת האדמה והפקר מה שיצמח ושני דברים אלו כללם אמרו וקדשתם את שנת החמשים. וכבר באר הכתוב שענין הקדושה בה שיהיו פירותיה ותבואתה מופקרים אמר כי יובל היא קדש תהיה לכם. וזה היובל אינו נוהג אלא בארץ ובתנאי שיהיה כל שבט ושבט יושב במקומו כלומר יושב בחלקו ובארץ ישראל ולא יהיו מעורבין זה בזה. בהר סיני, זרעים הלכות שמיטה ויובל פ"א:

136 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת קִדּוּשׁ שְׁנַת הַיּוֹבֵל – לְקַדֵּשׁ שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים כְּמוֹ שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה. כְּלוֹמַר, בְּבִטּוּל הָעֲבוֹדָה בָּאָרֶץ וְהֶפְקֵר הַצּוֹמֵחַ בָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא כה י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה. וּבֵאֵר הַכָּתוּב שֶׁעִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוֹתֶיהָ וּתְבוּאָתָהּ נִפְקָרִים, וְשֶׁיִּהְיוּ הָעֲבָדִים יוֹצְאִין מִתַּחַת יַד הָאָדוֹן, שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר כֵּן, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ. כְּלוֹמַר, חֵרוּת לַעֲבָדִים, כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. כְּלוֹמַר, שֶׁתִּהְיֶה הַתְּבוּאָה הֶפְקֵר, וְלֹא יַאַסְפָהּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִרְשׁוּתוֹ. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת מִנְיַן הַשָּׁנִים מצוה של, שֶׁרָצָה הַשֵּׁם לְזַכּוֹת עַמּוֹ בְּקַבָּלַת מַלְכוּתוֹ וכו', כְּמוֹ שֶׁכְּתַבְתִּיו שָׁם, וְכָאן הָיָה מְקוֹמוֹ. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה רמב"ם שמיטה ויובל פ"י הל' טו, טז שֶׁכָּל שֶׁאָסוּר בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אָסוּר בַּיּוֹבֵל. וְכָל שֶׁמֻּתָּר בָּהּ מֻתָּר בָּהּ. וְהַחִיּוּב עַל הָעוֹשֶׂה שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם. וְדִין הַפֵּרוֹת בַּאֲכִילָה וּבִמְכִירָה וּבְבִעוּר שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם. יְתֵרָה שְׁבִיעִית עַל הַיּוֹבֵל שֶׁהִיא מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים, וְדַוְקָא בְּסוֹפָהּ, וְיָתֵר יוֹבֵל עַל הַשְּׁבִיעִית, שֶׁמְּשַׁמֵּט קַרְקַע וּמוֹצִיא עֲבָדִים בִּתְחִלָּתָהּ. וּשְׁנַת יוֹבֵל אֵינָהּ עוֹלָה מִמִּנְיַן שְׁנֵי הַשָּׁבוּעַ אֶלָּא מוֹנִין תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁהֵן שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְאַחַר שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה שֶׁהִיא בַּשְּׁבִיעִי הָאַחֲרוֹן עוֹשִׂין יוֹבֵל בִּשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, וּשְׁנַת אַחַת וַחֲמִשִּׁים מַתְחִילִים לִמְנוֹת יוֹבֵל אַחֵר, וְהִיא הַתְחָלַת שֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁל שָׁבוּעַ עי' נדרים סא א. וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה. וּמִן הַדּוֹמֶה שֶׁהָיוּ הַסַּנְהֶדְרִין מִתְקַבְּצִין בְּקִדּוּשׁ הַשָּׁנָה וּמְבָרְכִין עָלֶיהָ לְקַדֵּשׁ שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ תּוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָר, וְכֵן כָּל יָחִיד וְיָחִיד תּוֹקֵעַ גַּם כֵּן בִּרְשׁוּתוֹ, וְהַקּוֹל נִשְׁמַע בְּכָל הָאָרֶץ, וְהָעֲבָדִים נִפְטָרִין לְבָתֵּיהֶם, וְהַקַּרְקָעוֹת חוֹזְרִין לְבַעֲלֵיהֶם. וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין שם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְעָבַד אַדְמָתוֹ בַּיּוֹבֵל עֲבוֹדָה הָאֲסוּרָה, וְכֵן אִם לֹא רָצָה לְשַׁלֵּחַ עַבְדּוֹ חָפְשִׁי, בִּטֵּל עֲשֵׂה זֶה, מִלְּבַד שֶׁעָבַר עַל לָאו, וּכְמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב בְּסֵדֶר זֶה בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם מצוה שלג, וְעָנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא כְּאִלּוּ כּוֹפֵר בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם.

1 לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: "וקידשתם, את שנת החמישים" ויקרא כה,י.