משנה תורה, מצוות עשה קכ״ח

מהדורה: משנה תורה (ויקיטקסט)

128 ספר המצוות פתח ↗

היא שצונו להוציא מעשר שני. והוא אמרו עשר תעשר וגו' מלמד שאין מעשרין משנה לחברתה אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב מנין לרבות שאר מעשרות תלמוד לומר עשר תעשר. ולשון התורה להיות זה המעשר עולה לירושלים ושם יאכלוהו בעליו. וכבר קדם לנו זה מ"ע קי"ט. וכבר דקדק הכתוב במצוה זו אם אי אפשר להביאו לרוחק הדרך יפדה אותו ויעלה דמיו לבית הבחירה ויוציאוהו שם במזון לבד, והוא אמרו וכי ירחק ממך המקום וגו'. וכבר בא לשון התורה גם כן בדין מצוה זו שאם פדאו לעצמו יוסיף חומש, והוא אמרו ואם גאול יגאל איש ממעשרו וגו'. וכבר התבארו משפטי מצוה זו כלם במסכת מעשר שני, והוא גם כן אינו חובה אלא לפירות ארץ ישראל מן התורה, ולא יאכל זה המעשר אלא בפני הבית. ולשון ספרי מקיש אכילת בכור למעשר שני, מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית כך מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית. ראה אנכי, הלכות מעשר שני פ"א:

128 ספר החינוך פתח ↗

מִצְוַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – לְהוֹצִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִן הַתְּבוּאָה בְּאַרְבַּע שְׁנֵי הַשְּׁמִטָּה. כְּלוֹמַר, אַחַר שֶׁנַּפְרִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן הַנִּתָּן לַלְּוִיִּם שֶׁנַּפְרִישׁ עוֹד מַעֲשֵׂר אַחֵר, וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא שֵׁנִי. וְזֶה הַמַּעֲשֵׂר הוּא דִּינוֹ שֶׁיֵּאָכֵל בִּירוּשָׁלַיִם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר דברים יד כב עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. וּבֵאֵר הַכָּתוּב שֶׁאִם יִרְחַק מִמֶּנּוּ הַמָּקוֹם וְלֹא נוּכַל שְׂאֵתוֹ שָׁם רַק בְּטֹרַח גָּדוֹל וּבְהוֹצָאָה מְרֻבָּה, שֶׁנִּפְדֶּה אוֹתוֹ וְנַעֲלֶה דָּמָיו בִּירוּשָׁלַיִם וְנוֹצִיאֵם שָׁם בְּצָרְכֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה לְבַד. וּבֵאֵר הַכָּתוּב כְּמוֹ כֵן, שֶׁהַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ בְּדָמִים כְּלוֹמַר, שֶׁאִם הוּא שָׁוֶה אַרְבָּעָה דִּינָרִים שֶׁיֹּאכַל בִּמְקוֹמוֹ חֲמִשָּׁה דִּינָרִים בִּירוּשָׁלַיִם, וְעַל זֶה נֶאֱמַר ויקרא כז, לא וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו. וְדִקְדְּקוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה קדושין כד, א מִמַּעַשְׂרוֹ וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר חֲבֵרוֹ, אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ וְלֹא אִשָּׁה. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כָּתַבְתִּי בְּמִצְוַת מַעְשַׂר בְּהֵמוֹת בְּסֵדֶר אִם בְּחֻקֹּתַי מצוה שס, וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעִנְיָן מְבֹאָר טַעְמוֹ בַּכָּתוּב שֶׁהוּא לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה. מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ. וְכֵן הוּא בְּסִפְרֵי, שָׁנָה שָׁנָה, מְלַמֵּד שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אוֹתוֹ מִשָּׁנָה לַחֲבֶרְתָּהּ, אֵין לִי אֶלָּא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁבּוֹ דִּבֵּר הַכָּתוּב, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר מַעַשְׂרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ר"ה ב, א, שֶׁיּוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט, הוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר הָאִילָנוֹת, כְּלוֹמַר, שֶׁכָּל אִילָן שֶׁהִגִּיעַ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט מִתְעַשֵּׂר בְּמַעֲשֵׂר שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה, שֶׁאִם הִיא שְׁנַת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאִם הִיא שְׁנַת מַעֲשֵׂר עָנִי מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ מַעְשַׂר עָנִי. וּכְבָר כָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּסֵדֶר "וַיִּקַּח קֹרַח" בְּמִצְוַת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן מצוה שצה, עוֹנַת הַמַּעֲשֵׂר בְּמִקְצָת מִן הָאִילָנוֹת, וְשָׁם כָּתוּב, שֶׁעִקַּר חִיּוּב מַעֲשֵׂר מִדְּאוֹרַיְתָא אֵינוֹ אֶלָּא בְּדָגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וְכֹל הַשְּׁאָר דְּרַבָּנָן. וְיֶתֶר רֻבֵּי דִּינֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי כֻּלָּם מְבֹאָרִים בַּמַּסֶּכְתָּא הַבְּנוּיָה עַל זֶה, וְהִיא מַסֶּכֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּמִצְוָה זוֹ אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל שְׁרוּיִן עַל אַדְמָתָם וִירוּשָׁלַיִם בְּיִשּׁוּבָהּ, נִזְכֶּה וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בַּטּוֹבָה. וּבְסֵדֶר שׁוֹפְטִים בְּמִצְוַת תְּרוּמָה מצוה תקז, אֶכְתֹּב בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֵג שָׁם מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי וּתְרוּמָה.

1 להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" דברים יד, כב מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.